אם היא מפסידה
היא רק מתבאסת
ואומרת חבל
שלא נצחתי הפעם.
ואם משהו נשבר
בטעות ונשפך
היא ישר מנקה
גם אם לא באשמתה.
אבל כששואלים אותה
איך היא מרגישה היא שותקת.
וכששואלים אותה
אם היא עצובה היא בוכה.
כששואלים
אם היא שמחה היא צוחקת,
וכששואלים אותה מה היא רוצה,
היא עייפה ורוצה ללכת לישון.

הכל מוכן מראש.
כאילו היא יודעת מקודם,
ובעצם היא לא יודעת כלום,
ומנחשת לפני הזמן.
והקסם נשפך לה בין העיניים,
מלטף באמת מקצועית
וערב להיות נכון,
גם כשלא מבקשים.
היא תהייה שם.
עד סוף העולם ואחרי.
היא תטפל בשמש עד שתדעך,
ותנשק את היקום כשיתכווץ,
ותשב שם.
לבד,
עם עצמה.