יותר ויותר אנשים מסביבי מתחילים להיות אדישים,
יותר ויותר מלאכים מסביבי מתחילים להיות אנשים.
אני יודע שלא משנה היכן, זה יגמר באותה הצורה,
אני יודע שכולנו מתים כבר מזמן,
זאת תמיד אותה הצרחה-

שעוברת בראש.
היא צועקת- שכולם ישמעו.
ושוב אותן מנגינות,
היא פוחדת שכולם יסתכלו,
מה שעובר לה בראש,
היא צועקת- שכולם ישמעו.
ושוב אותן מנגינות,
היא פוחדת שכולם יסתכלו עלייה.

יותר ויותר אנשים עומדים בתור לפניי,
יותר ויותר אנשים חושבים שהם מעליי.
אני יודע שלא משנה לאן, אני אגיע לאותה נקודה.
אני יודע שמה שעובר לה בראש, היא צועקת...

ללא הבחנה.
היא צועקת- שכולם ישמעו.
ושוב אותן מנגינות,
היא פוחדת שכולם יסתכלו,
מה שעובר לה בראש,
היא צועקת- שכולם ישמעו.
ושוב אותן מנגינות,
היא פוחדת שכולם יסתכלו עלייה.

יותר מדי אנשים מסביבי.
יותר מדי אנשים מבקשים.
אני יודע שלא משנה,
אני יודע שלא אשתנה,
אני יודע שהיכן שאני רוצה להיות-

אני אהיה.
ואצעק- את כל מה שארצה.
אני אמשיך לנגן, ולשיר לך
על העצב הזה.
אני רוצה להמשיך
ולצעוק, לקלל ולשתות,
להיכנס בקירות
ולגבור על הפחד הזה,
שעובר לה בראש.