מכירים את הימים האלה
שאתם פשוט שונאים את עצמכם מרגע לרגע
לא משנה מה אתם עושים
אתם תמיד מרגישים שאתם מטומטמים ודפוקים
ומתביישים בעצמכם
ככה זה היום הזה
וכל האחרים בשבילי
רק שהוא יותר מורגש

היום הזה הוא יותר מורגש
יום כזה שאני מרגיש שכולם שונאים אותי
אבל אני מבין שזה עצמי
ולא (רק) כולם
זה פשוט ככה אני מרגיש לפעמים
שאני פשוט בנאדם חסר תכלית , שיטחי וטיפש
זה החלק הזה במוח שלי שאומר לי
"תעזוב את זה
אתה מטומטם
תשתוק כבר
אתה לא יכול
אתה לא מסוגל לכלום"

(כולל לכתוב מונולוג כמו שצריך)

ואם אני חוזר ואומר את זה
אני בסוף צודק

אחרי הכעס העצמי
באה השנאה
שמובילה לזעם
שמובילה עם הזמן
לטינה עמוקה וחזקה

שאם תחשבו הזה
זה הדבר הכי מטומטם

להחזיק טינה כלפי עצמכם

טוב
אבל אני מניח שזה לא תמיד רע , הא?
בסופו של דבר כל אחד צריך קצת טינה עצמית
לשפוט את עצמו מהזווית הכי שלילית
כי ככה תמיד יש מקום לשיפור בכל מקום
אז זה מביא בסופו של דבר לשיפור עצמי

שנאה עצמית זה לא תמיד רע אם כך הא?
אני מניח שכולנו צריכים קצת זמן לבד

זמן איתנו ועם עצמנו