ישבנו על הספסל בבית הספר. כולם התחילו להיכנס לשיחה עמוקה
(כנראה) ואני ישבתי בפינה של הספסל עם הדיסקמן.
מרילין מנסון דפק לי בראש, אמר לי כמה אני לא שווה כלום וכמה
בטח הייתי רוצה להיות מישהו. לא התבאסתי מזה, הייתי מבואסת עוד
מקודם. ניסיתי לחשוב איך לומר לחבר הכי טוב שלי שישקול שוב את
מערכת היחסים שלו עם אנג'ל כי היא בוגדת בו.
מישהו טפח על כתפי. הרמתי את ראשי הקבור בין ברכי והורדתי את
האוזניות, רק כדי להביט בפרצופה המכוער מאוד של פריחה טיפשה
שכבה מעלי בשם קרש. אף אחד לא ידע את השם האמיתי שלה ואף אחד
גם לא התעניין, והיא היתה כל כך רזה שקרש פשוט נדבק אליה כמו
סרחון לאורז.
היא חייכה חיוך מזויף וביקשה ממני סיגריה, וכשהיא ראתה את
החבילה הירוקה קרועה צצה לי מהתיק היא אמרה לא תודה וענטזה את
דרכה לספסל של הפריחות. התחת שלה נראה מצחיק ככה, וזה עשה לי
חשק לסיגריה, אז דחפתי נובלס אחת לפה שלי ואחרי שהצתתי אותה
דחפתי את האוזניות לאוזניים בחזרה, לא לפני ששמעתי את בלייר
מספרת לאוסקר על האקס שלה ועל כמה הוא מניאק וטיפש וילדותי.
שמתם לב איך זה תמיד, שמישהי נמצאת עם מישהו היא מגנה עליו
ומאוהבת בו עד מעל הראש וכשהם נפרדים הוא מתנהג כמו כלב מוכה
והיא מתנהגת כמו הבעלים?

עלינו לשיעור מתמטיקה. כולם התפזרו לכיתות ומהרגע שהמורה נכנס
תקף אותי שעמום בלתי יתואר, והתחלתי לצייר במחברת. הציור נראה
בערך כמו חדר אחרי שיצא ממנו מישהו שאכל מרק שעועית. זה די
נראה כמו החדר שלי, אבל באותה מידה יכולתי לצייר דיר חזירים עם
פוסטרים של קוקסינלים. זה לא היה משנה הרבה.
משלב מסוים המורה עלה על זה שאני לא ממש קיימת מנטלית בשיעור
שלו ולקח לי את הדף. הוא נתן לי איזו משוואה אנליטית טיפשית
לפתור, וכשהגשתי לו אותה אחרי שלוש דקות הוא סימן לי וי בזלזול
ושלח אותי למטה בטענה שאני לא ממש זקוקה לשיעור שלו. טוב.

כמה סיגריות נשארו לי?

הדלקתי ווינסטון אחת שהתחבאה לה בקופסא וחיכתה שאני אמצא אותה,
אשאף ממנה, ואגרום לה לשבוק חיים, ואז אזרוק את הפילטר שלה כמו
שלוצי בעלת הפנים המשולשות אכלה פיתה מלופפת בנקניק, וכמו
שבלייר זרקה את החבר שלה כי הוא היה גרוע במיטה.
על הספסל למטה פגשתי את שייד, מחכה לי.
שייד היתה חברה שלי מהיסודי, וביקשתי ממנה לבוא לבקר אותי, אז
היא הפתיעה אותי ובאה.
קודם כל היא התלוננה על העישון שלי, ועל נובלס בפרט, ואחר כך
דיברנו קצת יותר רציני.
התחלתי לספר לה על אוסקר.
אוסקר היה בחורון חביב מהשכבה שלי, שלצערו הרב אותו רציתי. שלב
ההידלקויות כנראה לא עבר לי בכיתה ט', למרות שכבר שנה וחצי לא
נדלקתי על אף אחד, סתם עשיתי לאנשים כאב ביצים.
היא שוב התלוננה שאני תמיד חרמנית ושאני חייבת להפסיק לתת לסקס
לכוון את החיים שלי, וכשניסיתי להסביר לה שהוא בכלל לא מכוון
את החיים שלי התחיל הנאום על "את לא יודעת מה מכוון את החיים
שלך."
כמובן שהסכמתי עם זה, אבל אם אני לא יודעת גם היא לא יודעת
והיא לא תדע גם אם זה ייפול עליה כמו טון של לבנים.
בהמשך ובסיגריה הרביעית שלי חזרנו להתווכח מי יותר מכוערת ומי
תצטרך יותר שיפוצים כשהיא תהיה גדולה. מטופש הא?
אבל הכל בצחוק, זה היה די משעשע להתווכח עם אחת הבחורות היפות
על נושא כזה מטופש. ואז, אומג'ין נכנסה לתמונה.

כוס אמק, עכשיו בטוח יגמרו לי הסיגריות!

אומג'ין, בערך הבחורה הכי מדהימה שראיתי בכל החיים שלי.
היא היתה טיפשה כמובן, כיאה לכל בלונדינית ובלונדינית שניחנה
בתכונה המעצבנת להיות כוסית ברמה בינלאומית ולא להיראות פריחה.

פיסקה זו מוקדשת לכל הרוצים לזיין את אומג'ין, כמו לדוגמא
פלויד, בודהה ואני.
הסברתי לשייד את תפיסת אומג'ין. התפיסה אומרת שאם היא היתה
מתפשטת, פותחת רגליים וסותמת את הפה או לפחות מוצצת העולם היה
מקום מושלם.
שייד טענה שאני מתנהגת כמו גבר ושחוץ מזה פיסיולוגית אי אפשר
למצוץ לי, ובכלל לא הכחשתי. כל עוד אין לה הוכחות שאני בחורה,
ולא היו לה, אז היא יכלה לומר מה שהיא רוצה על הזהות המינית
שלי או על המין שלי בכלליות.
אחר כך היא הלכה, ואני המשכתי לשבת ולעשן, אפילו שנשארו לי רק
שתי סיגריות בחפיסה. ואז, חשבתי לעצמי דבר חכם. אומג'ין מעשנת
ווינסטון לייט, שזה בסדר, אז למה שאני לא אלך לבקש ממנה סיגריה
ואולי יצא לי מזה משהו? איזו חכמה אני!!!

אפשר סיגריה?

לקחתי את הסיגריה בשקט ואמרתי תודה. אחר כך חייכתי ופניתי לשבת
בחזרה בספסל הפריקים, שנקרא ככה בגלל שרובנו שונאים שמש
ומעדיפים צל והספסל הזה היה בדיוק מתחת לעץ מטיל צל בפינה הכי
חשוכה והכי מרוחקת של החצר. איבדתי ריכוז, מה אמרתי? אה, כן.
מייגן
הסתובבתי אחורה. בקולה המתוק היא קראה לי בשמי, וסימנה לי לשבת
לידה. אח"כ היא ביקשה אש והדליקה לעצמה סיגריה, ופרץ האומץ
הפתאומי שלי התגלה כלא נוחל אכזבות ואפילו כיעיל במידת מה. אבל
עכשיו היתה לי בעיה אחרת. על מה מדברים עם אנשים טיפשים
לחלוטין?
זה לא שהחזקתי מעצמי מי יודע מה גאונה, אבל שניים שלושה תאי
מוח שלי עוד לא נדפקו מהסמים או התאבדו מסכיזופרניה, והצלחתי
לחשוב לפעמים על דברים עמוקים, אולי חכמים, אפילו פיוטיים.
אומג'ין לא הייתה מסוגלת!
היא התחילה לדבר. זה היה קצת הא, קצת דא, קצת על המראה שלי,
קצת על שלה.
בסופו של דבר אבל לא אחרי מאמצים רבים הצלחתי לנתב את נושא
השיחה לסקס, לבדוק אם היא לפחות מעונינת בי כדי שאני אוכל
לעשות משהו עם זה.
השיחה הזאת חיממה אותי בטירוף.
בסוף הסיגריה השניה (הפעם היא הציעה לי אחת, ולא ביקשתי!) היא
היתה צריכה לעלות לעשות בחינה וביקשה להיפגש יותר מאוחר במעלה
הרחוב גם כדי לקנות סיגריות וגם כדי לשבת עוד קצת איתי.
הצלחתי בקושי לכבוש את החיוך הגומר שהונח עוד לרגעים ארוכים
לאחר עזיבתה על שפתיי. הוי, איזה תחת.

בינתיים זה נראה כמו סיפור די חסר תכלית
זה כי זה באמת סיפור חסר תכלית
אה, מגניב.

הפסקתי לדבר לעצמי לרגע, עליתי לכיתה, ואז החלטתי לפחות לפתח
כמה תיאוריות נוספות על כוסיות בלונדיניות מטומטמות כדי שאני
אדמיין שחוץ מסקס יש לה מה להציע לי.
הגעתי לכמה מסקנות.
1. בלונדיניות טבעיות זה מצרך נדיר בימנו.
2. הן יודעות הרבה על לק ואיפור, ואלוהים יודע שאני ועפרונות
שחורים עושים נפלאות יחד.
3. בטח הגוף שלהן כולו מושקע ומריח כמו אפרסקים.
בשלב הזה סיימתי את המסקנות האלה, שאפשר לומר שהיו ברורות
מאליהן כי כוסיות בדרך כלל משקיעות בעצמן כדי להישאר כוסיות.
ככה העברתי את שיעור אנגלית (וכן, לקח לי ארבעים וחמש דקות
לחשוב על שלושה משפטים) כשבין לבין המורה צעקה עלי שאני נוט
פיין אני אינטנצ'יאון. בלה. שתמות.

חיכיתי לאומג'ין בערך שלוש דקות ואז ראיתי בלונד מנפנף לעברי,
אבל מאחורי הופיע דנטה.
דנטה הוא החבר הכי טוב שלי שאנג'ל בוגדת בו עם החבר הזכר הכי
טוב שלו והוא לא יודע את זה. אפשר לומר שגם החבר הזכר הכי טוב
שלו בוגד בו. אבל אני לא סומכת על שום דבר עם... כרומוזום Y.
באותו רגע הכל התחיל להיראות כמו סצינה מסרט. מה לעשות? האם
לנפנף את החבר הכי טוב שלי ולבגוד באמונו ובחברותו בשביל סטוץ
נהדר עם בלונדינית מדהימה, או האם לנטוש את הסטוץ המופלא
והאגדי לטובת החבר הכי טוב שלי, שסביר להניח שייפגע ממה שיש לי
לומר לו? הסתכלתי לצדדים מחפשת סימן, ואז ראיתי אותו. אוסקר.
אוסקר קרא לאומג'ין, היא ניגשה אליו, ובטבעיות גמורה נשקה
לשפתיו. היא אפילו היתה יותר גבוהה ממנו. לא ידעתי שהם ביחד,
אז הייתי מבולבלת, אחר כך הכחשתי ותירצתי לעצמי, ואחר כך
כעסתי. לקחתי את היד של דנטה וברחתי איתו משם.

בוא קודם נרד לקנות סיגריות.

ישבנו בבית של דנטה, פתחנו חלון והצתנו הוא את הקאמל מדיום שלו
ואני את הווינסטון אדום שלי. אני פתחתי את שיחתנו (כן, את
השיחה) ברצינות ובענייניות מוחלטת.
היא בוגדת בך, אתה יודע
מי?
נו איינשטיין, החברה שלך
אה, כן, אני יודע, זרקתי אותה לטובת מישהי אחרת, כי ככה לא
מפריע לי שהיא בוגדת בי, לפחות אני מזיין.
אחר כך השתתקתי. לא רציתי לדעת לטובת מי הוא זרק אותה ובאופן
עקרוני זה לא עניין אותי במיוחד. הלכנו למקרר ואני הכנתי לי
סנדוויץ' עם שוקולד ולקחתי קולה והוא חימם לעצמו ספגטי שאני
הכנתי לו לפני שבוע בערך. טוב נו, אנחנו לא מהחבר'ה שטורחים
אפילו להתקלח סדיר, אז לאכול אוכל טרי?
המשכנו לשבת בשתיקה על השטיח בחדר שלו, לעשן ולאכול.
הוא קם כי הוא רצה לשים מוזיקה ובחר דווקא בלהקה שלי ושל שייד,
COUNTING CROWS. לא היתה לי התנגדות.
בהתחלה הכל היה בסדר, השירים לא היו מדכאים בכלל. אבל אז הגיע
השיר הכי מדכא שלהם, ותמיד כשיש שיר מדכא ואני נמצאת במצב
משונה אני מתחילה לבכות. ובכיתי.
נתתי לדמעה שחורה ליפול, ולעוד אחת. יכולתי לשמוע אותן פוגעות
ברצפה. ממולי עמד לו קול עמום של דמות שאמורה היתה להיות החבר
הכי טוב שלי, שניסה להבין מה נסגר איתי ולמה אני מכל האנשים
בעולם מייללת לו ותוך כדי מלכלכת לו את השטיח באיפור.
הוא קם וחיבק אותי. הוא תמיד היה האדם היחידי שהרגשתי נוח
בזרועותיו, שממש הרגשתי אני מעבר לחזות החיצונית המתקלפת שלי.

רעדתי.

תדליק לי סיגריה.

הקול שלי רעד בצורה מטורפת, והרגשתי שאם הוא יעזוב אותי הרצפה
תתמוטט ואני אתמוטט.
את יודעת, רציתי לומר לך משהו היום, אבל את די הרגת את
השיחה.
נו אז מה חדש?   משכתי באף   אני תמיד הורגת את השיחה.
זה נכון, אז את רוצה לשמוע?
בטח.
אז הבחורה הזו, שאני רוצה, שבגללה זרקתי את אנג'ל (הזיון הכי
טוב שלו), את מכירה אותה. אולי את אפילו מאוד קרובה אליה.
מה אולי? מה אולי חתיכת הומו מתנשא ומרגיז, אתה מכיר אותי עשר
שנים, אתה מכיר את כל החברים שלי, כמעט כל דבר שקורה לי מגיע
אליך בצורה זו או אחרת!!
באמת?    עניתי בשלווה   מי זו יכולה להיות?
מייגן.
מה?
זו מייגן.
אבל אני מייגן!
אני יודע.
הוא השפיל מבט ואז התקרב אלי, ואז הוא גם העיז לעשות את הדבר
האסור בתכלית האיסור ולנשק אותי.

אני לעולם לא אפסיק לעשן.

למחרת בבית הספר ראיתי את אומג'ין. היא שאלה למה ברחתי לה ככה.
אמרתי לה שהיו לי בעיות. היא שאלה אם זה בגלל שיש לה חבר.
עניתי שגם. היא אמרה שלא איכפת לו ושהוא אפילו ישמח להצטרף.
ואז שמתי לב, כמה זה אירוני, שעד אתמול הייתי אומרת כן וקופצת
עליה בנשיקות, ועכשיו דנטה הטיפש הזה דפק לי את כל האמונה בטוב
ורע. EVIL שכמוהו.
אתמול לדוגמא, אחרי שברחתי מהבית שלו, ממש אחרי שהוא נישק
אותי, הוא קרא שוב בשם שלי. משום מה הדבר היחיד שאנשים אומרים
לי לאחרונה זה את השם שלי. כנראה יש בו משהו, אבל מרוב שימוש
כבר פג תוקפו. הוא כמו קונדום. אפשר להשתמש רק פעם אחת ולהשתדל
לא לקרוע אותו.
הרגשתי כל כך רע, פחדתי שהוא לא ירצה לדבר איתי יותר לעולם, אז
הלכתי לאוסקר ואיכשהו מצאתי את עצמנו (כן, אני מצאתי את עצמנו,
הוא לא ממש מצא ימינו או שמאלו) מזדיינים בשירותים. כוס אמא של
השירותים המשותפים בביציפר הזה.

והסיגריה שאחרי?

דה. ישבתי שוב על הספסל המוצל של הפריקים עם דיסקמן, כשמסביבי
כולם חוץ מאוסקר. הדלקתי לי ווינסטון וראיתי את קרש מדדה לעברי
למראה קופסת הקרטון האדומה המנצנצת.
אוסקר ישב על הספסל הריק שליד הספסל של הפריחות, שנקרא הספסל
הריק כי הוא היה קטן ומנודה והיה חסר לו שלב, אבל הוא ואומג'ין
ישבו שם היום. הם התנשקו וראו לה בעיניים שהיא מתה לזיין אותו.

<ניגשתי אליהם, הוצאתי את הקונדום המשומש מהתיק, הראיתי לה.
אמרתי לה שהוא זיין אותי בשירותים. היא נכנסה להלם. הוא קם
וניסה להרביץ לי. פייד, בלייר וקורה העיפו אותו ממני בכוח.
אומג'ין בכתה. אני הייתי מאושרת>
אוי אני והפנטזיות שלי. לעזאזל.

בצהרים הלכתי לבית של דנטה, ולא היה שם אף אחד. התקשרתי
לפלאפון שלו והוא היה מכובה. שאלתי את החברים שלו והם נשמעו
מתחמקים. לא נשארה לי ברירה. הלכתי לבית של אנג'ל.
עשיתי צעד אחד לתוך הבית ושמעתי את הצרחות של המזדיינת הזאת
בהדים והראש שלי התחיל לכאוב. ניסיתי לומר לעצמי שזה לא בריא
לחטוף מיגרנות לפני שמבצעים מאסר (במידה מסוימת) ואיכשהו בכוח
הרצון העברתי לעצמי את כאב הראש לכאב בטן. מה שלא היטיב עם
המצב.
נכנסתי לחדר ממנו באו הצעקות, וראיתי את אנג'ל רוכבת בשמחה רבה
מאוד על אגנו המזדקר של דנטה, החבר הכי טוב שלי, סרטי פורנו
שאתה לא רוצה לראות!
הם לא ממש הבחינו בי, אלא אחרי שהיא נרגעה. בינתיים אני הספקתי
לצפות בהם איזה רבע שעה, מה שהיה מאוד משעשע.
כשהיא גמרה היא תפסה לו את הבטן האנורקטית שלו עם הציפורניים
וכשהוא גמר הוא התקמר כמו בחורה והיא בטעות עפה מעליו. הוא
התחיל להתלבש כשהם הבחינו בי.

הוא בבוקסר, היא עירומה, אני בבגדיי הצנועים הרגילים (בלי
ציניות), ישבנו ודיברנו.
היא התייאשה מאיתנו והלכה להתקלח, ונשארנו רק אני והוא. הוא
התנצל. הוא בכה. הוא הרגיז אותי.
לא יכולת לשמור את הזין שלך במכנסיים לרגע? סקס לא פותר את כל
הבעיות!!!
אחרי שאמרתי את זה רציתי לסטור לעצמי.
את צודקת, צודקת! אני מצטער. אני לא. אני מבולבל. אני לא
יודע. את אוהבת אותי?
הוא התחיל להתנהג כמו אישה. לקחתי את ידו (אני הופכת רכושנית
לאחרונה) וגררתי אותו בבוקסר עד אלי הביתה. חיטטתי בארנק
ומצאתי קונדום לא ישן ולא חדש שפייד קנה לי פעם, והיה בטעם
בננה. מגניב.
הפשטתי אותו (כן זו היתה ממש עבודה קשה מתישה ומייגעת) והשכבתי
אותו על המיטה, זרקתי עליו את הקונדום כדי שישים בעצמו.
אחר כך התפשטתי בעצמי, לאט ובטיפשות. לאורך כל התהליך הוא בהה
בי ופלט משפטים שגרמו לי לרצות לבעוט בו כמו "את יפה, את יודעת
את זה, את יפה..."

מייגן

בוא נחתום את זה בסיגריה.