אנני זוכרת אם הוא המשיך לדבר,או שנעשה משהו אחר
מה שזכור לי רק שהבטתי בפניו של אותו דוקטור נכבד,ולא יכולתי
לרגע
להוציא מילה מפי
לפתע מצאתי את עצמי מחזיקה בחלוקו של הדוקטור ומיתחננת בקול
חנוק

אנא ממך בבקשה התחננתי, אנא עזור לה דוקטור אני מתחננת בפניך
הצל אותה

אנני זוכרת כיצד נעלמו לפתע כל הרופאים,מלבד כמובן אותו יועץ
צמוד
שהפך להיות חלק מהצל שלי

ראיתי את עצמי הולכת לעבר דלת הכניסה של בית החולים
סובבתי את ראשי לאחור וראיתי את אחותי שרועה על הריצפה ובוכה
בלי יכולת לזוז

התקרבתי אליה והתחלתי למשוך אותה מהיד,ממש ליגרור אותה ואמרתי
דיי דיי בבקשה,בואי,קומי
הכל היה עדיין מעורפל ולא מציאותי,הכל מסביבי היה אטום
הרגליים,בקושי זזו,הדמעות לא יצאו,והגוף.......כבובת סמרטוטים
לא ידעתי לאן ללכת ומה לעשות

אחותי הצליחה להרים עצמה מהריצפה,וביחד צעדנו אל מחוץ לבית
החולים,ובדיוק כאשר הגענו אל פתח הכניסה,הופיע למולי שוב אותו
יועץ
ובקול מרגיע אמר,בואי מירי הרופאים רוצים לשוחח איתך
הבטתי באחותי והיא לחשה לכי,אני מיד מגיעה

הלכתי איתו וניכנסתי אחריו למישרד ( כנראה של אחד הרופאים )
שבי  ציווה בעדינות,מיד יגיע הרופא
לא עברו מספר שניות,ולתוך החדר ממש היתפרץ גבר בלבוש של מנתח
ישב למולי ואמר

חייבים להכניס את הבת לניתוח אמר
מה??? יצאה שאגה מגרוני
ניתוח? למה? איפה? מה יש לה?
כל מה שיכולתי לישאול יצא באותו הרגע מפי

שניי הרופאים הביטו אחד בשני,כאילו ודיברו בעניהם

היועץ פנה אליי והושיב אותי בחזרה אל הכורסא
אין לנו מספיק זמן,אמר המנתח,לכן אקצר
הסיבה לניתוח הינה,ממצאי הבדיקות,הממצאים הראו גוש בחלק השמאלי
של המח,אין אנו יודעים אם מדובר בגידול או בנימי דם שהיתפרצו
ובעיקבות כך נעשה שטף דם

באותו הרגע הכל הפך שחור,שוב הרגשה של חלום בלהות,הכל נעשה
מבולבל,המילים לא יצאו,רציתי לשאול המון שאלות,אך נתקפתי
בשיתוק
כללי
האם שמעתי גידול?האם שמעתי שטף דם מוחי? השאלות שצצו בראשי
לא יכלו להישאל דרך גרוני

המנתח הביט בי ואמר,אגיד לך זאת במילים פשוטות מירי

אם לא ארד תוך דקה לחדר הניתוח אנו עלולים לאבד את ביתך
פשוט! אמר....ונעלם

הבטתי בפני היועץ המומה לחלוטין,ובקושי הוצאתי מילים מיפי
בקול חנוק מאוד שאלתי
לאן הוא הלך?
אבל.....לא חתמתי על טופס לניתוח

אין כל צורך  כאשר מדובר בהצלת חיים,אמר היועץ
באותו הרגע ניכנסה אל החדר רופאה,התישבה למולי,לקחה את ידיי
בידיה ובקול ממש שקט אמרה
איך את מרגישה?
הבטתי בה כמסוממת,מה יקרה לבת שלי שאלתי?
בבקשה היתחננתי,אעשה מה שתגידי,בבקשה תעזרו לה,בבקשה תצילו
אותה
, אנא תגידי לי שהיא תהיה בסדר

הרופאה חייכה אליי קלות ואמרה,ביתך נימצאת בידיים טובות,בואי
נקווה
לטוב,ותתפללי לאלוקים

בשארית כוחותיי,פניתי ממנה לכיוון הדלת ויצאתי מהחדר
המשך יבוא