ישבתי על מרגלות המיטה, על הקצה, רגלי שתולות ביציבות על
השטיח, וזרועותיי חפורות אל תוך ירכיי. כפות ידי שפשפו האחת את
השניה בהסך הדעת לקצב של משהו ששמעתי כמה שעות לפני כן,
אל מנגינה שלא יכולתי יותר לתפוס אבל הקצב שלה השאיר עקבות
מרגיעות. כמה מטרים מלפני, הכחול הבהיר של מקרן הטלוויזיה נשפך
אל תוך החדר, וסנוור את אישוניי עד למצב בו הנמכתי את ראשי
וסגרתי את עיני, בציפייה.

מיה סיימה את הסיגריה שלה ומעכה אותה על המאפרה, משתהה בזמן
שהעשן מתערבל ומתקבץ מסביב לפניה, ואז צף לכיוונה של התיקרה.
היא מעדה על מגפיה והעבירה את ידה על פני שערה הסבוך ועצרה,
עדין נעה בעצבנות, ומביטה לכיווני. את כל זה ראיתי בצורה
היקפית, כאילו והתבוננתי עליה מבעד לסדקי ערפל כבד. לא הבטתי
עליה ישירות, במקום, בלהט הייתי מודע לנוכחותה חסרת המנוחה.
בנקודה מסוימת, חשבתי לרגע ששמעתי אותה מעמעמת משהו בקול מלווה
בדמעה.

התכווני לומר לה אז, ואף פתחתי את פי כדי לומר את המילים, אך
שתקתי. מאובן, ומנותק, הכל מתערבל, בציפייה שהמילים יצאו
וידברו מעצמן, בלי שאני אהיה מודע. פעימות לבי הלמו כנגד תוף
אוזני. היא התקרבה עלי. מגפיה לפתע מופיעות לפני בשלמות,
מקבילים ומאוזנים. חודם כסוף והכחול מבליח. האריג השקוף
בצבע-שחור של שמלתה התנופף מתחת לעליה וירידה של נשימתה. עיניי
כעת היו מסוחכות מהכחול הבוהק, ועקבתי אחר קוויה מהברך ועד
המותן, רשומים יוצא מן הכלל כנגד המקרן. ריח היקינטון שנבע
מעורה, מילא את נחירי, וסחרר את כול כולי... מאחוריו, מתגלות
עקבות ריחה האמיתי שלה, שלי, ושל כל השעות שחלפו. משכתי את
בירכה לעברי, ודחפתי את שמלתה למעלה תוך קרוב פרצופי אל עבר
ירכה. עיניי נסגרו מעצמם ונשקתי לה שם. אולי, חשבתי, אני לא
אצטרך לומר לה. אולי היא כבר חשדה.

היא העבירה את אצבעותיה במורד מצחי, מברישה את שערי לאחור
מפני, מתקרבת באיטיות במורד צווארי, כשציפורניה מתרוצצות במורד
עמוד השדרה. כשהוצאתי אנחה מביעת הערכה, היא ניסתה לכוון את
פרצופי לכיוון פיה, אבל אני נערתי אותה לאחור. עדין לא, חשבתי.
נשיקה תהיה יותר מדי גלויה, בוודאות לאחריה היא תבקש ממני
הסבר. אך מיה לא התעקשה מיד. במקום, היא דרכה על ברכי השמאלית,
ואז על הימנית. היא תמרנה את החלק התחתון של שמלתה למעלה כדי
שלא תיתפס, ואז ישבה, כשאחורי ברכיה יושבות על ירכיי, רגליה
פתוחות, וידיה נחות בתוך מותנה.

קרבתי את מצחי אל גופה. הושטתי את ידי לאורך גבה, וחשתי איך
הוא מתקמר כתגובה. העברתי את ידי על פני סנטרה, ואז על עצם
הבריח, על פני האריג, תוך שאני מתיר את הכפתורים בזריזות עם
התנועה. כשסיימתי, זרקתי את השמלה והתקרבתי לעברה, ממשיך
למטה באיטיות ובכוונה, מרגיש את העור מתחקה אחרי אצבעותיי,
מלקט חרוזים של מתיקות לאורך הדרך ומשפשף אותם לתוכי.
הפסקתי כשהגעתי אל ביטנה והשתהתי שם לכמה רגעים. מיה נשפה
והחזיקה את נשימתה.
רציתי לומר לה, אז. פתחתי את פי לומר לה, אבל המילים עדין סרבו
לצאת בליווי של קולי. יד בלתי נראית אחזה בלבי ועיוותה אותו עד
שמשכתי את כתפי מתוך רתיע מהכאב, מרגיש את  גופה מתעפש מסביבי
כמנסה להירגע.

קרבתי אותה עוד יותר קרוב לגופי, מצחי כנגד שדיה, לחצתי את
עיניי כדי שיישארו פתוחות ונשמתי בלגימות גדולות, ושקטות, סופר
לאחור ללא מילים. אך במקום לומר לה, המשכתי.
כשנכנסתי לתוכה, היא נאנחה. הרגשתי את כל מסגרתה רועדת לפתע,
רגליה התהדקו, כששרירה מתכרבלים מסביבי. החזקתי את אצבעותיי
בדממה, עד שהיא נרגעה, עד שנשימתה דעכה, עד שכתפיה נמשכו קדימה
והיא הייתה מרוכזת בשלה. גופה החל להתנועע בעדינות בזמן
שהחזקתי בידה. היא מצאה את הקצב שלה. היא החלה לזוז, בקושי, יד
אחת שקועה בתוך שערי, והאחרת מונחת מאחור על ברכי, לאיזון.
יכולתי לשמוע את פעימות ליבה, יכולתי לחוש אותו. הניחוח שלה
הקיף אותנו, החום של גופה החזיק את שנינו באותו המצב. רציתי
לומר לה אז, הו, איך רציתי לומר לה אז, אבל פחדתי להפסיק.

לאחר מכן, היא התכרבלה מסביב ונצמדה, שמרה על נשימתה ולבסוף
נשפה, שריריה עדין מקבצים את אצבעותיי, בעוצמה הולכת וקטנה.
הבטתי למעלה לעברה לבסוף, וקפאתי, כשבכל גופי לפתע החלה לרוץ
צמרמורת מפחידה. הנחתי לעצמי להביט אל תוך העומק של עיניה,
וראיתי את ההבעה משתנה. ראיתי אותה חשופה, שואבת אותי לבפנים.
וחייכתי.

מיה ליטפה את ראשי בידיה והתכופפה לכיווני, לוחצת את מצחה כנגד
שלי. "אני יודעת", היא לחשה ברכות ואז ירתה לעברי מטר של
נשיקות, תוך שאני מציץ באיטיות לעברה ופותח את לבי.

סגרתי את עיניי, מגודר בשדה הכחול שמסביבי, ונאנחתי בשלווה.