ואני צובטת את עצמי,
כל כך חזק.
הכי חזק שאפשר.
כי אני לא מאמינה,
איך זה לא חלום.
איך אפשר?
להרגיש ככה כל כך?
ומה זה הרגש? ממש לא מוכר.
כל כך גדול, כל כך חזק...
כל כך יודע ובטוח...
שבא לי לצעוק.
ואני כועסת.
איך זה שנכנסת אלי ככה לתוך החיים?
ככה, מאבדת שליטה, נופלת לתוך היידים שלך.
והן, תמיד מחבקות, מלטפות, מחייכות.
ממש כמו השפתיים שלי עכשיו,
כשאני חושבת עליך,
האם גם אתה מאוהב?
כמוני?
עכשיו???
ואולי, אתה בכל זאת רק חלום,
שיתנפץ לי מול כוס קפה וסיגריה?
עם רעש של בוקר
עם כאב ראש נורא.
אולי.
ואם אתה חלום, הלוואי שלא אתעורר לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.