כשאני חושב על זה, מה מפריע לי לצאת לשם ולעשות מה שאני רוצה?
אני יכול לדבר עם כולם, לריב עם כולם, להרביץ לכולם, לרצוח את
כולם, לעשן סמים, להתחיל עם בחורות, להשתכר עד אובדן חושים
ואפילו ללכת לישון מאוחר, אז איך זה שאפילו מהבית אני בקושי
יוצא?
פחד. פשוט ומשתק בצורה קטלנית ביותר.
מה אתה יכול לעשות כשאתה מפחד?
תתמודד עם הפחדים שלך, כולם אומרים, תתמודד ולא תצטרך לדאוג
יותר בקשר אליהם. באמת? סבבה, אז כל מה שאני צריך, בעצם, זה
להסתכל לדבר שהכי מפחיד אותי בעיניים ולא למצמץ, נכון? נכון,
הבולשיט הזה נכון. אם אני אפסיק לפחד ממה שמפחיד אותי, באמת
יעבור לי הפחד.
אגב, ניסיתי את השיטה הזאת, ועפתי מהסוס כמו גדול. גם ניסיתי
לעלות על הסוס חזרה, אבל תוך שניסיתי, הסוס החביב חרבן עלי גוש
עצום והפך את הסיטואציה למושלמת.
ואז בא הטיפול באמצעות ביקורת: "איך אתה מפחד מזה?", "לא הייתי
מאמין עליך שזה מה שירתיע אותך", "אתה לא מתבייש?". בטח שאני
מתבייש, אתם חושבים שאני מפחד בכוונה? אתם חושבים שאני נהנה לא
לעשות כלום, להרגיש בטוח, לדעת ששום דבר רע לא יקרה לי כי
סגרתי את עצמי תחת מנעול ובריח? זה מה שאתם חושבים?
אני חנוק פה, ואין שום דבר שאני יכול לעשות בנידון, כי אני
מפחד מאוויר. אל תגידו לי שאני צריך לטפל בבעיה ואל תתנו דרכי
טיפול. אתם לא מכירים אותי, אין לכם מושג איך המוח המזדיין שלי
עובד, ואתם רק גורמים לי לרצות לעשות לצוואר שלכם סיבוב של 720
מעלות.

מצד שני, אולי הפחד שלי מראה שאני חכם ולא פועל בפזיזות.
מצד שלישי, אולי השורה האחרונה מראה שאני מפחד אפילו מזה שאני
פוחד.