מהיום הראשון ידעתי שאני לא צריך להיות שם! מהיום הראשון
הרגשתי וידעתי בוודאות - חברה' אני הולך לסבול כאן כמו שלא
סבלתי בחיים שלי!
ועוד 12 שנים!
אז לא כמו כל ילד קטן וחמוד שמאושר להגיע ביום הראשון לבית
הספר ולראות לוח ירוק עם גירים צבעונים שהמורה כתבה עליו "שלום
כיתה א'" - אני ראיתי את זה ואמרתי חזרה "שלום כיתה א'" והלכתי
הביתה!
זה היה יכול היות יום מאושר שהיה עלול להציל אותי מ12 שנות סבל
אבל הגורל שיחק לרעתי - סבתא שלי ואחותי היו במקרה אצלי בבית
אז כבר אחרי שעה ישבתי כמו כל הנידונים ל12 שנות עבודות שרות
על כס הנאשמים והסוהר או במקרה הזה הסוהרת המורה ניסתה להיות
נחמד ולהסתיר מאיתנו את הסבל הקרב ובא!
אז עברו מאז כמעט 12 שנה ואני כבר סופר ימים למנייק (והם לא
רבים למזלי) אבל מה שבטוח אני לא אשכח את 12 שנותי המבוזבזות
בכלא ה"חינוכי".
אז מה למדנו ב12 שנות הלימוד?
א' אוהל ב' זה בית ג' זה גמל גדול
1+1 שווה שתיים
ומעבר לזה שום דבר הכרחי לחיים האמיתיים
אז או קי עד כיתה ו' עוד אפשר להגיד שנהנתי מהספק וגם למדתי
דברים מועילים בעיקרון
הגיעה השנה השביעית אותה שנה כשמה כן היא! כיתה ז'!
פה מתחילים המבחנים והבלאגנים על דברים שכל כך לא קשורים
לבגרות האמיתית של האדם ולרמת משכלו!
או במילים אחרות ממלאים לנו את השכל בבולשיט ואחרי זה מתפלאים
שאדם ממוצא משתמש באחוזים בודדים מהמוח שלו - כל השאר זה
לוגוריטמים מכיתה יא ,בג"ד כפ"ת בראש מילה מכיתה ט' ושיונה אכל
אותו לויתן - את אותו סיפור גם קראנו בשיעור ספרות רק שליונה
קראו שם ג'פטו!
קיבינימט! מה נעשה עם כל זה? מה זה עוזר לנו בחיים?
אז מערכת החינוך בערכיה מותאמת לחברה הישראלית ומעבירה לנו
אותם ככה - חברה שמחייבת את האדם לדרוך על אחרים למען להצליח
ומה לעשות אם לא הצלחת לדרוך? תצעק אז אנחנו רואים היום את
הנכים את הסטודנטים את מתיישבי הנגב שבאו להפריח השממה ועוד
רבים טובים סובלים.
אז הפתרון טמון בחינוך והוא יהיה היום כי גם אם היום יבוא
השינוי הוא ישפיע רק בעוד הרבה זמן
למאמר אין שום כוונה פוליטית, אלא הבעת תחושה רעה שעופפת אותי
ורבים אחרים.
תגובות מוזמנות