דצמבר 2 00
כשהלכתי לסופרפארם, (קטע דרך של מספר דקות, מצוין לעידוד
מחשבות), חשבתי על האנשים  "המחוברים" שאני מכירה (בת אחי
ואיתמר התינוק  וגיסתי  ובן זוגי ועוד רבים ). משמעות
"מחוברים"  - שיודעים שהם בסדר וזורמים באומץ בדרכם. כמה אהבתי
את זה, כשלפני כמה ימים, ביום שסבתה נפטרה,  אמרה לי בת אחי,
בבכי, "אני לא מבינה את זה. סבתא נפטרה וכל מה שאני יכולה
לחשוב עליו זה הלימודים שלי".
בצורה גרפית  - אצל ה"מחוברים", מצוי בתוך הגוף  עמוד חזק,
תומך. אנשים אחרים הם "ריקים" מבפנים, כמו "מלפפונים" של
אבוקדו, בלי גרעין.  מבחוץ - כמעט ולא ניתן לראות את ההבדל בין
אלה שיש בהם תמיכה פנימית לבין  הריקים.  האנשים הריקים יודעים
לזהות זה את זה ומתרחקים זה מזה בסלידה.  אנשים עם תמיכה
פנימית בכלל לא  מעלים על דעתם את כאב  הריקנות, המנסה לשאוב
פנימה, של אותם אנשים שמחפשים להתמלא.
האנשים חסרי  התמיכה הפנימית יודעים שהם נכים ומנסים להסתיר את
זה.  מפאת חוסר במצפן פנימי שיגיד להם איך צריך להתנהג, הם
באופן מתמיד מסתכלים  על האחרים,  בכדי לקלוט את הדברים
הנכונים. התחושה של מה מתאים ומה לא, מפותחת אצלם מאד. במקביל,
הם מביטים בעצמם, בכדי לבחון איך הם נראים ולתקן תיקונים
קטנים.  כך הם יוצרים תדמית טובה ואמינה, של אנשים שעושים את
הדברים הנכונים, שנראים טוב, חרוצים שאפתנים, צייתנים.
"האנשים הריקים" כלואים  במעטפת נרקיסיסטית בלתי חדירה -
שמעסיקה אותם ללא הרף. הם נעדרי מנוחה באופן בולט.  הם הכי
אוהבים להיות במירוץ רצוף ותמידי . רק אז מרפות מהם, לזמן מה,
תחושות הריקנות המלגלגות שמכרסמות אותם מבפנים. אי לכך הם
יבחרו בעבודות מאד תובעניות ומשעבדות. עבודות שלא יאפשרו להם
זמן לשהות במחיצת עצמם. (למשל היי טק?).
כשפוגשים לראשונה אדם ריק הוא יכול להראות מרשים, בגלל התדמית
הכמעט מושלמת שלו. מי ששוהה במחיצתו זמן מה, לא ארוך, מגלה את
הרפיסות הפנימית. את הריקנות המוסרית, הערכית והתשתיתית, את
חוסר האהבה, המוכחש, שאדם זה חש מהעולם וכלפי העולם.

פרס הזכיר בנאום שלו שלשום - את אותם פוליטיקאים שלא מסוגלים
לצאת מהעיסוק בתדמית של עצמם ומפלגתם ופשוט לבחור במה שנכון,
בלי קשר  - למה יגידו ויחשבו האחרים.
כמובן, שכמו כל תכונה, גם לגבי תכונה זו יש הדרגתיות פרבולית.
נדמה לי שחלק ניכר מהעוסקים בתחומי  ההיי- טק והפוליטיקה דרים
בשיפולים הימניים של הגבעה הפרבולית.  
היי, ולא  התכוונתי אל איש באופן אישי. בחיי. סתם הגיג.