הזיכרונות באים אליי רגע לפני שאני נרדם
לפעמים הם מכסים אותי כך שיהיה לי חם
הזיכרונות משאירים לי בפה טעם של עוד,
טעם יקר שממנו לא אוכל שוב לטעום.

זיכרונות מטופשים ונעימים
כשהם צפים ועולים רק געגועים בי הם משאירים
ואז אני שוכב לי במיטה, לשווא מנסה לסגור את העיניים
מתחיל לחשוב על מה שקרה לפני שנה ולפעמים גם שנתיים.

לא עובר הרבה זמן,
והשמיכה נעלמת,
נעשה לי שוב קר,
בעיקר סביב הלב
אני מושיט את ידיי לשמיכה,
קורא לה בקול,
אך היא מסרבת בתוקף.

אני שוב לא נרדם
חושב על מה שקרה לא מזמן.
אם רק הייתה דרך להפסיק את המחשבות,
לנתק ממני את הזיכרונות,
רק ללילה אחד, שאוכל לישון. בשקט.