יום אחד התעוררתי בבוקר, ולא זיהיתי את הדמות שהשתקפה במראה.
כלומר, ברור שהיו קטעים מוכרים פה ושם, אבל מעבר לזה כלום.
הייתי זרה לעצמי. אחרי ששתיתי את הקפה של הבוקר (בעצם, נס קפה,
חייבים לדייק) ועישנתי את הסיגריה של הבוקר, ועשיתי את כל
הסידורים השגרתיים יצאתי החוצה, כן כן לעוד יום רגיל, שגרתי,
לא חדש. האם זה מה שבעצם הורג אותי?
חשבתי בעניין. השגרה? אולי בגלל זה אני כבר לא מזהה את עצמי
במראה שאני קמה בבוקר,
כי נמאס לי לראות כל יום אותו דבר, אותו סיפור מחדש, אותו רגש,
אותו כאב, ושוב ושוב אותם פאקים ידועים. אולי זאת השגרה, אולי
זאת לא. אבל דווקא בא לי עכשיו להכנס לדיון פילוסופי,
סליחה - פלצפני. מה זה בעצם נקרא לצאת מהשגרה? אין דבר כזה.
אוקיי, אז יום אחד קמתי בבוקר והחלטתי לשנות את עצמי. לבצע
שינוי בחיי, לצאת מהשגרה! עשיתי את מה שעשיתי,
ומה היה אז? חזרתי לשגרה, שגרה אחרת, אבל עדיין שגרה. כל החיים
הם מעבר משגרה לשגרה. פשוט מאד ככה. אז למה לי, הא? למה לי
לצאת מהשגרה אם בכל מקרה אני אכנס לשגרה אחרת? גם ממנה בשלב
כלשהו ימאס לי מתישהו. אז מה המטרה? מה הקטע כאן?
עד כמה שזה לא מקורי כבר להגיד, בדיוק כמו שכדור הארץ הוא
עגול, ככה גם החיים שלנו.
מעגל אחד שלם. מעגל נסגר, מעגל אחר נפתח. הסוף של המעגל הוא
במוות שלנו. אבל שימו לב, רק במוות שלנו,כי באותו זמן אלפי
אחרים פותחים מעגל אחר בחיים שלהם. עד כמה שלא נעים לשמוע, גם
האנשים הכי קרובים אלייך, במותך, יכולים לפתוח או לסגור מעגל
בחייהם.
ככה זה. שגרה, שגרה, ושגרה. לא שרע לי ממש עם זה. כלומר, שגרה
זה דבר מבאס לחלוטין
לעיתים קרובות, ובעיקר הקטע שאם יוצאים ממנה נכנסים לשגרה
אחרת. אבל בסופו של דבר,
אתה זה שקובע את מי שאתה, ומה לעשות עם עצמך. אם אתה רוצה
לשנות, תשנה. אם לא נוח לך בחיים שלך, שנה את זה. התוצאות
שיהיה יותר טוב לא מובטחות, אבל תמיד אפשר לשנות.
ואם היום התעוררתי בבוקר, זרה לעצמי, ועשיתי פעולות שגרתיות
שנמאסו עליי, אני תמיד מחר יכולה לשנות את מה שאני רוצה לשנות.
אני ברגע אחד יכולה להפוך להיות הבנאדם הכי לא זר לעצמי. אני,
אני, אני. עד כמה שאנוכי שזה נשמע, ככה זה. בכלל, החיים
אנוכיים למדי.
אפילו אהבה. אבל זה כבר פרק שלם אחר, שלא מתחשק לי כרגע לעסוק
בו.
ונסיים במשהו קצת שונה. מכירים את המשפט הזה של כל המבוגרים
שחושבים את עצמם מי יודע מה מבינים גדולים בחיים? המשפט הזה
שאומר - "שתתבגרו,תבינו"? אז זהו, שלא.
מה לעשות, הורים ומשפחה יקרה, התבגרתי. התבגרות לא קשור לגיל.
אני התבגרתי כבר לפני שלוש שנים. אז אולי היום אני מבינה הרבה
יותר, אבל גם קודם הבנתי הרבה דברים.
אז מצטערת להודיע לכם, טעיתם. מה לעשות, גם אתם לא מושלמים.
ונעבור לפרסומות, אחלה שגרה שבעולם. |