ארל קדם / געגוע |
היא חושבת
"אולי זה הוא"
היא מרימה וקול שואל:
"זו תחנת רכבת?"
"לא, לא, זו טעות"
שוב צלצול
הפעם חברה
ופעם ראשונה היא מקצרת
מוסיפה שורה
אומרת: "אז ניפגש"
וסוגרת
הנה צלצול בדלת,
פותחת, לבה דופק
הוא עומד מולה עייף,
במדים,
שזוף בפנים,
זיפים של כמה ימים
מחבקת הכי חזק,
מזמינה אותו אליה,
עוצמת עיניה,
מנשקת
ואומרת: "יש מים חמים"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|