בתהום רדודה של תקווה מתנשאת
יהבו הוא תולה בקימור השפתיים
במבט מתענה של תפלות האמת
ושל שקר מקל על כתפיים
מחפש תירוצים למציאות צבועה
בכל שלל הצללים, אור קדרות
תיתכן הזיה עוד יותר גרועה
עול תהום רדודה ושתיקה בשבועה
תעתוע דמיון של תמימות
משתוקק להבין, אך אינו תופש
לא מפנים שנועד רק דמעות לספוג
לתהום רדודה של שלווה קורס
משמעות מתחח, צחיחות פורס
לפרוסות אפלות בלא טעם של עוד
אין מחוז לחפצו, לעולם לא יאות
להביט בלי סיבה בחלון החולף
להשקיף במרירות נעימה של דמעות
על תהום רדודה פעורה בלב
אז נותרת נוצה וציפורן וכסת
עיפרון מחודד לפעמים
וגחלת תקווה אחרונה מתפספסת
בתהום רדודה של מלים |
