מוקדש לפרח,
שירות לאומי בי"ח נהריה
1998

היה זה יום שלישי.
קרני שמש ראשונות של שמש קייצית העירו אותי מחלום.
אני חושב שחלום על דבורים.
התעוררתי לאיטי, תוך כדי פתיחת עלי הכותרת, ופניתי אל השמש כדי
להתחמם ולהתחיל קצת פוטוסינתזה בריאה של יום שלישי.
בעצם אין שום שוני בין פוטוסינתזה של יום שלישי לרביעי או
חמישי, אבל במקרה היה יום שלישי.
הרגשתי את אגלי הטל מטיילים על העלים שלי כדי לנסות ולברוח
מהשמש ולמצוא מסתור באדמה.
המחשבה על אגלי הטל יצרה בשורשיי הרגשת יובש וצימאון.
החלטתי לפעול בנידון :
היטתי את עליי כדי לנסות ולכוון את אגלי הטל אל הגבעול שלי כך
שירדו עליו עד לשורשיי וירוו, אם אך במעט, את הצמא הגובר.
נסיונותיי צלחו רק על 2 טיפות, אך להפתעתי הרגשת הצמא פסקה,
והרגשה אחרת תפסה את מקומה.
מין הרגשה חדשה ומבלבלת משהו...הרגשה של קיום מבוזבז.
מאז שנולדתי, במהלך גדילתי הסתגלתי לעובדה שנגזר עליי להיות
השושן היחיד בגן מלא סיגליות סנוביות וחצבים מגלומנים.
בדידות היתה מנת חלקי מאז ומתמיד.
לא ראיתי בכך שום רע.
איך בכלל אפשר לראות רוע במשהו שלא חושבים עליו אף פעם או
חושבים עליו עכשיו בפעם הראשונה?
לא נוצר לי חסך בחיי חברה, והאמת היא שמדהים על כמה דברים אפשר
לחשוב כשאין אף אחד שמציק לך.
כמות התובנות שפיתחתי על החיים, גם על שלי וגם על של הפרחים
הסובבים אותי, היו יכולות למלא בקלילות ספר של לפחות 500
עמודים בכתב קטן, אילו רק הייתי מסוגל לכתוב, או לפגוש איזה
מו"ל ולספר לו.

לפני בערך 30 לילות חלמתי את החלום הראשון שלי.
חלומות הם טריוויאלים לבני אדם, חיות, ולסוגים מסוימים של
מחשבים מתוחכמים ומשועממים, אבל זאת היתה העדות הראשונה לחלום
של פרח או של השושן שאני שאני ידעתי עליה.
אני לא זוכר את תוכן החלום במלואו אבל 2 קטעים ממנו נצרבו
במוחי :
1. דמות הגורליה שלבשה טוקסידו שחור ושתתה קפה מספל לבן וגדול,
תוך
   כדי תיפוף עם 2 הרגליים על הרצפה בקצב אחיד .
2. 2 נמלים לבושות בשמלות אדומות רוקדות לצלילי "LOVE ME DO"
של
   החיפושיות.
   או שמא זה היה "YESTERDAY" ?
במשך כשבוע ניסיתי לנתח את שתי הקטעים ולנסות ולקשר ביניהן
ובין ארועים שקרו לי לפני שחלמתי אותם ואולי גרמו להופעתם
בחלום אך ללא הועיל.
אני חייב להודות, שמחזה הנמלים הרוקדות היה משעשע וכלל לא
רגיל, ובטח לא לחלום ראשון בהסטוריה של פרח או של השושן שאני
שאני יודע עליה.
אם רק היו באים עוד חלומות כאלה, ולא חלומות סתמיים על דבורים,
אולי לא הייה לי כל-כך משעשע רוב הזמן.
בין הקשבה אחת לשנייה של שיחות בין נמלים וחרקים מעופפים
למיניהם, יכולות לפעמים לעבור שעות של שקט, שבהן רצות בראש
המחשבות הכי מטורפות והכי רגילות בעולם, שכל פרח רגיל שהוא לא
השושן שאני, היה בטוח משתגע מהם.