היא עומדת מול המראה. עירומה. מסתכלת על עצמה מכל הכיוונים. מה
שהיא רואה אנשים אחרים לא רואים. הם רואים את התחפושת שהיא
עוטה על עצמה כל הזמן. תחפושת של בטחון עצמי ואגו, של שמחת
חיים. אבל מתחת לתחפושת הזו מסתתרת האמת. שברירית ומפוחדת,
משקעים של התעללויות נפשיות שעברה, שחרטו בה את צלקתם לנצח.
והיא, החליטה שנמאס לה.
היא מתיישבת על הרצפה ומדליקה סיגריה ראשונה. מה לעזאזל עובר
עליה? היא מנסה להבין. היא מרגישה שהיא לא יכולה לסבול יותר את
הכאב, הוא מחלחל בנשמתה ובתוך ליבה, הורס את כל חומת המגן העבה
שבנתה במשך שנים רבות כדי להתגונן מפני הסביבה. היא מתעוררת
בבוקר בתחושה ששום דבר היום לא יהיה יותר שונה מקודמו, הכל
יישאר בדיוק אותו דבר. אז למה לקום בכלל?

סיגריה שניה. ואולי זו אני שגורמת לעצמי את כל הסבל הזה? מחשבה
חדשה מתגנבת למוחה. אולי אני סתם זונה קטנה ומטומטמת שחושבת
שכל אחד שמזמין אותי למיטתו אוהב אותי באמת?, הרי אחרי הכל, הם
לא בדיוק גורמים לה אושר, ולא נשארים בסביבה אחרי זה. ברגע
שהשיגו מה שרצו הם משאירים אותה עם כאב חדש. והלם, שלא עובר.
והיא, רק הולכת שולל אחריהם.

סיגריה שלישית. ואולי זה לא היא אשמה!? אולי זו הסביבה העוינת,
הלא-מבינה, שגורמת לה להרגיש ככה. הרי תמיד סבלה ממנה, תמיד
אנשים לא הבינו אותה, הם לא נתנו לקיומה מספיק חשיבות. היא
בנתה לעצמה המשך השנים חומות מגן, אבל תמיד בכתה מבפנים. רגשות
שלא העיזה להראות כלפי חוץ. שהיתה לבד היתה בוכה, נותנת להכל
לצאת החוצה. נותנת לדמעות לשטוף לה את הפנים כמו נהר שנפרץ להם
הסכר והם זורמים בשנית.

סיגריה רביעית. אהבתי אותו. את הבן זונה. היא אהבה אותו כמו
שלא אהבה אף אחד בחיים שלה. היא נתנה לו את כל כולה. והוא,
ניצל אותה. לקח את כל מה שנתנה והלך. הלך רחוק ממנה בלי לומר
שלום. הוסיף עוד משקולת לבטון הכבד שעל לבה. היא היתה יושבת
בלילה שעות, מחכה לו אולי הוא יחזור. היתה מתבוננת איך הלילה
יורד ובוקר חדש עולה, ומרגישה את הבדידות מכה יותר חזק מתמיד.

סיגריה חמישית. עכשיו כבר אף אחד לא ידבר עליה יותר. אף אחד לא
יפגע בה שנית, אף אחד לא יצליח לגרום לה שוב לבכות, להרגיש כ"כ
מטומטמת וחסרת משמעות. כולם יזכרו כמה היתה שמחה ומאושרת. כמה
תמיד עזרה לאחרים. אף אחד לא יידע את האמת. היא עוצמת את
העיניים ולוקחת שאכטה גדולה מהסיגריה. שימצאו אותה. שוכבת,
דמומה בתוך נהרות הדם שמסביבה הם כבר לא יצחקו עליה. הם יצטער
שאף פעם לא הקשיבו לה. והיא, היא תצחק עליהם מגבוה ותיפטר סוף
סוף מהמשקולת הכבדה שעל ליבה.
היא לוקחת שכטה אחרונה מהסיגריה, היא היתה צריכה להפסיק לעשן
מזמן. טוב, זה לא משנה כבר, גם ככה זו סיגריה אחרונה...