|
כשחזרתי
היה שם חלול
הגוף שלי גנח
שהוא רוצה
אבל הוא היה
פצוע בשביל לראות
ניסיתי לאכלס אותו
בי
אבל לא היה
לי מקום
ברגעים קסומים,
חייכתי במבט של מנצח
ולא הקשבתי
לגוף המתייפח
לבשתי תחפושת
של אצן מרוצים
ורצתי קדימה
אך גופי לא עמד בקצב
וכשל
מאחור
ומדי פעם
כשתודעתי חוזרת אליי
אני עולה אליו
ומלקקת אותו
מפצעיו |
|
|
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים,
בתור בן תמותה
אין לי זמן
לפעמים...
מאיר אריאל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.