בתי, מדוע עכרו פנייך?
שבתי ממרחקים לבקשך
הבאתי מתיקות, דבלים ויין
נשתה ונשמח, לשיכרות לחיים
הביאי מזון וניטיב עם בטננו
נמלאה בבלילת ירקות מאודים
פיסות לחם עם דבש מתקתק
ונקנח בגלידה עם קישוט ממותק

אדון, פניי אל פנייך הלכו
חשכו מפאת עינייך חסרות האור
אפך הגאה נשמט כך לפתע
שערותייך אפרו - ומלאו בשתיקה

בתי, מסע ארוך עברתי
גיליתי דברים מהם אמנע
להתחמק לא רציתי
גיליתי בעל כורחי
שערות הלבינו - מפחד האמת
והשתיקה נמשכת - והכתיבה מחליפתה

אחי, שמעתי את דברייך
והכרתי את מראייך
אך נשמתך - אהובי
נעלמה מעיניי
עזור לי למוצאה
הנחה נא את ידיי

ידיי נשברו בעת מלחמה
חסרות תחושה מונחות לצידי
כל יום ומועד כשאשכב בביתי
אנוח לרגע מויכוחים חסרי פשר
יזכירו הן לי את חולשותיי הרבות
את המאבקים בהם נחלתי אכזבה
ואת המאבקים בהם נכשלתי

יקירי, אהובי, האין הם זהים?
אכזבותייך - כשלונות
ובכשלונך אין לי צורי
ולאכזבתך להב חד

בתי, אור עיניי, דברייך כאב
מרפא לעצמך לחפש יצאתי
אכזבותיי - נצחונות
כי גיליתי את חולשתי
כשלוני - ניצחון
כי זהיתי אותך.