אני רוצה לכתוב משהו חדש, שונה, כמה "אני אוהבת אותך" אפשר
להגיד? ואתה חשוב, אני יודעת, אבל אתה לא הכל, והיה לפניך כל
כך הרבה, ויהיה גם אחריך, אז למה כל החיים שלי נסובים סביב זה?
למה הכל עכשיו זה אהבה? למה אני מרגישה כל כך קיטשית? למה אחרי
שנים של מאבק פמניסטי פתאום אתה, גבר, והיחסים שלנו הם דבר
שמגדיר אותי, אותי. אני בחורה נבונה מוכשרת ועצמאית. איך פתאום
אתה מעיז להופיע בהגדרה שלי את עצמי. יש לך חלק בהיות אני מי
שאני? הייתי אני עוד לפני שהגעת, אז איך פתאום כשאני פוגשת
אנשים חדשים אני ישר מציגה את עצמי כזו שיש לה חבר. איך פתאום
אתה הנושא העיקרי בשיחות הסלון שלי ובחלומות שלי.. זה לא אמור
היה לקרות ככה!!!
זה יצא מכלל שליטה, אני אשה עצמאית וחזקה, אני יכולה לבד, אז
מאיפה הגעת לי פתאום? איך הרשתי לך? איך מכרתי ככה את עצמאותי,
לשטות הזו שקוראים לה אהבה. זה לא בשבילי זה לפרחות שלא יצא
מהן שום דבר, אבל אני??? בחורה אינטליגנטית, אסרטיבית וחזקה
כמוני? מה אני צרכיה את השטויות האלו? עדיף אני אשקיע את הזמן
בדברים יותר פרודוקטיבים ולא בציור לבבות ורשימת משוואות סמי
מתמטיות שבהם המחוברים הם שמותינו והסכום הוא תמיד משהו בנאלי
כמו "אהבה", ואם רוצים להראות מאוד קוסמופוליטנים רושמים
"love".
אז למה בחצי שנה האחרונה כל מה שיוצא לי זה שירי אהבה? מה לא
קרו דברים חשובים מספיק לכתוב עליהם? אם אני לא טועה היו איזה
שני תאומים גדולים שנפלו.. נשמע חשוב מספיק. איפה אני הייתי?
בטח עסוקה במיזמוזים.
ואם במיזמוזים עסקנו, גם כזו לא הייתי פעם. פריג'דית מהשורה
בעברי, מה קרה לי? איך נהפכתי לכזו, חרמנית? (לא נגזים..) אבל
פתאום אני יצור כמעט מיני, הדברים האלה תמיד היו משהו שהופיע
מדי פעם בספרים זה הכל, מתי זה הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי?
ממתי זה נהפך לצורך? אין לי מספיק צרכים שאני עוד צריכה להוסיף
עליהם.
אני תמיד אמרתי שאשה לא צריכה גבר, עדיף לנו לבד, כל הרדיפה
חסרת השחר הזו אחר הגבר המושלם. איזה בול-שיט! מי חיפש אותו
בכלל? היה לי בסדר לבד, לא מדהים, סביר, נחמד, יצאתי עם חברות
פלירטטתי, השתעשעתי, פגשתי אנשים, התחילו איתי, התחלתי בחזרה,
היה כיף. היה מעניין. ועכשיו פתאום אני מחוברת לעוד בן אדם,
אני כבר לא רק אני, אני חלק משניים. כמו שאמר פעם עברי לידר
בשירו " חצי משניים זה אחד לא שלם" לבד, אני לא מלאה, הוא גנב
חלק ממני,גנב? אני חושבת שנתתי.

נו אז תשאל, תשאל אותי עכשיו: היה שווה? למה את עושה את זה אם
את לא מאושרת? את יודעת לא חייבים, זו אחרי הכל בחירה שלך, ואם
אני כל כך מפריע אני יכול ללכת, אני לא רוצה להוות מטרד.. את
יודעת, אני לא רוצה שתסבלי בגללי. מה את אומרת בעצם??
 
אז אני בעצם אומרת שאיבדתי את העצמאות שלי, ועוד כמה דברים
(אני עדיין בתולה, לא להרים עיניים מודאגות) אבל קיבלתי אותך.
ואולי אני נהנית להתבכיין, אתה מכיר אותי, חזקה ועצמאית ככל
שאני אהיה אני עדיין אשה, וקיטשיות זה כיף, וזוגיות זה דבר
מדהים. עוד כמה דברים חשובים בעולם יש חוץ מאהבה? כל שאר
הדברים (מלחמות, פוליטיקה, כלכלה, קרירה) זה רק תחליף
לאימפוטנטים שבינינו, (גם הם צריכים לגמור איכשהו). לי יש
אותך, וכרגע זה מספיק בשביל למלא לי את כל העולם.