באמת הכל נורא מהר.
זה כמו שמתעוררים וכולם כבר ערים ואז הכל קורה נורא מהר יחסית
אליך, אז ככה זה עכשיו, אבל כל הזמן.
וזה מביא אותי למצבים מוזרים, שאני לא מבין, ולרוב כשאנשים לא
מבינים את עצמם הם מתחילים לפחד, אבל אני לא.
לפעמים אני מסתכל על אנשים ורואה רק את הנמשים שלהם.
אבל הדברים האלה כבר עוברים לידי.
אני כבר אדיש.
אני לפעמים שוכח שאנשים שנמצאים איתי הם איתי, או מי הם, או
שאני מסתכל עליהם ולא מבין.
יש לזה יתרונות, גם שבנות כאלה עם סיכות בשיער שמחייכות
ושמדברות ושהולכות לים בשביל ללכת לים, אז הן אוהבות את זה.
לרוב אנשים לא מבינים את זה כל כך, והם מצפים ממך לדברים בקצב
הרגיל של הדברים, וזה קצת קשה.
אבל אז ראיתי פיל.