לפני מיליון שנה חי איזה איש. סתם אחד, לא מישהו חשוב, פשוט
ישן. וכל האנשים שחיו איתו אהבו אותו ובכלל היו לו חיים טובים
ומאושרים.
הוא לא היה הומו שחזר בתשובה, חשפנית ששינתה את מינה או איזה
ראש ממשלה מוצלח למשל, סתם איש מאושר ושמח. הוא לא היה צריך
שני פלאפונים, ביפר ואינטרנט, הוא לא רצה להיות מליונר ולא רצה
להשיג כוסית היסטרית ולהשוויץ לחברים. הוא לא חשק במשרה השווה
של חבר שלו ובכלל, לא ממש עניין אותו להצליח בחיים כי גם
ההצלחה לא נראתה לו זוהרת משהו. הוא לא רצה "להיות מישהו",
איזה מנכ"ל או משהו אחר עם ראשי תיבות מפוצצים בתור מקצוע. לא
חשב על משפטי התחלה מפוצצים שיעזרו לו להשיג בחורות. הוא לא
עיטר את עצמו בקעקוע מגניב עם משמעות עמוקה, לא נסע להודו ולא
היה זקוק ל"מימוש עצמי". הוא גם לא ממש היה צריך לחפש את עצמו
כל הזמן, כי הוא היה מאושר והיה לו טוב עם עצמו. מהאנשים שקמים
בבוקר עם חיוך גם בלי שהיה להם סקס מעולה בלילה שלפני או איזו
פגישה מוצלחת עם הפסיכולוג. הוא פשוט היה שמח.
השמחה שלו היתה לפעמים מעצבנת אנשים. פעם אחת הוא הלך ברחוב
ואיש אחר התעצבן ופוצץ אותו במכות, סתם כי התחשק לו. אז האיש
המאושר מת. שמח, כמובן.
והיום? היום כבר אין כאלו אנשים.