ולעיתים, גם ברגעים המבחילים של החיים, אנו מוצאים זמן לשבת
ולחשוב כמה לנו טוב. אתמול היה זה עוד יום שכזה, בו ישבתי על
כיסא הנדנדה, אצל סבתא בחצר הירוקה שלה, והרהרתי במה שעובר
עליי, בזמן שסבתא ישבה לה בסלון וצפתה בצילומי הפיגוע שארע
היום בבוקר. אצל סבתא בחצר, תמיד אני מוצאת זמן לחשוב על דברים
יפים, כי האווירה פשוט עושה את זה לבד, אם גם לסבתא שלכם יש
גינה, תנסו את זה, זה עובד. הנחתי את קופסת המחשבות הרעות בצד,
ופתחתי לרווחה את הקופסא הזהובה של המחשבות הטובות, שכבר העלתה
קצת אבק ואני הבנתי שבאמת כבר הרבה זמן לא ביקרתי אצל סבתא.
פתחתי את הקופסא, שהשמיעה חריקה קטנה, וישר עלה לי חיוך על
הפנים. נזכרתי שכשהייתי קטנה, ישבתי עם סבא, שעוד היה עמנו,
וסבתא בחצר הזו ממש, והם הקריאו לי סיפורים שאהבתי, מספר עבה
עם תמונות גדולות ויפות. נזכרתי באופניים הראשונות שקנו לי,
אלו עם גלגלי העזר, שדודה רינה קנתה לי ליומולדת שש, והשווצתי
איתן בכל השכונה. נזכרתי ביום בו נולד אחי הקטן, דרור שהביא
ריחות מתוקים והרבה שמחה הביתה. נזכרתי בנשיקה הראשונה שלי,
שהייתה עם הבן שאהבתי בכיתה ט', שסיפקה לי הרבה אהבה וחמימות.
נזכרתי בטירונות שעברתי, שכל יום בה הייתה חוויה בפני עצמה,
וזה היה השער שלי לעצמאות ולאחריות אישית. פתאום שמעתי את סבתא
קוראת לי, היא בטח רוצה שאבוא לראות את החדשות, אבל אני כאן,
באמצע הזיכרונות והמחשבות הטובות שלי, לא רוצה שיחלחלו פנימה,
מחשבות רעות. נזכרתי בנסיעה הגדולה שלי לאוסטרליה, שם נוכחתי
לראות נופים מרהיבים. נזכרתי בחתונה שלי, בה הייתי מוקפת בכל
האושר שבעולם, ובה נשבעתי אמונים לבחיר ליבי שממלא את חיי יום,
יום. נזכרתי בפסח האחרון שהיה אצל סבתא, כשבאה כל המשפחה, לשבת
סביב שולחן מהודר וערב לחייך. ושוב שמעתי את סבתא קוראת ועניתי
לה שאני תיכף מגיעה. כי עכשיו אני חושבת על הבת שלי ששוכבת לה
בחמימות בתוך הבטן שלי, ואני מלטפת את בטני ומעלה חיוך קטן
ומסופק, כי למרות הכל, יש הרבה מחשבות טובות לחשוב. הנחתי את
הקופסא הזהובה בצד לרגע, והתהלכתי לעבר הבית, ובעודי נכנסת
פנימה, צונח לו כל עולמי. סבתא שלי, דם מדמי, בשר מבשרי, שכבה
שם על הרצפה, ללא רוח חיים. נשמתי נעתקה ממקומה, לא ידעתי מה
לעשות. אז רצתי שוב לעבר הקופסא הזהובה שלי, וראיתי שהיא
איננה.