נועה לוין / שקט |
מנפש צרופה לא נותר עוד דבר
והשמש האירה אל אופק שקט
והבוקר זרח והיער בועט
ונעור לו הנער בבקתה שבכפר
ורואה- יער באור שמש בער
ודממה נפלאה ממלאת את הלב
וגשר נשבר אז נשכח, לא כואב
כי כשטוב ושמח לא מפריע עוד כלום
והסבל, הרוע נותר אז עלום
ואל לחשוב על הצער המר
על גשר נופל או על לב שנשבר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|