אחרי התום
תגיע התפקחות והגיון שולט
את יום הדין ניבאו לנו רבים וטובים
ומה אם כולם טועים
ובסוף הרגש יגבר?
עם חרב מתהפכת קשה לחיות,
אז אני עוצמת עיניים
וחולמת שאחרי יום הדין
יופיע עוד יום רגיל.
אולי זו טיפשות
ואולי זה נאיבי
אבל תחושה כזו מאפשרת לי בבוקר לקום
ולחייך אליך ידידי כאילו כלום
ולהמשיך לחנך דורות של בני אדם
וגם בנות
לשיויון ואחווה
וזכויות ושאר שטויות
ולקוות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.