היום אני נוסעת.
זה ממש לא משנה לאן.
לא יודעת מתי אני אחזור, לא יודעת אם אני אחזור, אבל אני
נוסעת.
אל תחפשו אותי. אל תדאגו, אני אהיה בסדר. בין אם זה פה, ובין
אם זה שם. אני פשוט רוצה לנסוע מפה, לנקות את הראש. אז אני
נוסעת.
אל תנסו להבין מה זה אומר לנקות את הראש, כי רק כשאני אבין
בעצמי אני אדע. ואני אדע מתישהו בקרוב.
אל תנסו להתקשר, זה לא יעזור.
אל תשלחו מכתבים, אני לא אקרא.
זה הזכרון האחרון.
אני נוסעת.
אני רוצה להתחיל מחדש, חיים חדשים, חברים חדשים, אנשים חדשים.
סביבה חדשה. ורק אני אהיה ישנה... אולי זה עוד ישתנה... כבר
באמת שאני לא יודעת. אבל זה לא עקרוני. מה שיהיה יהיה. אני
צריכה שינוי.
אז אני נוסעת.
וזה ממש לא משנה לאן.
תקראו לזה איך שבא לכם; בריחה, רצון נואש לתשומת לב, אבל אני
לא רואה את זה ככה. אני רואה את זה כדף חדש שאני עומדת לפתוח,
בלי דעות קדומות, בלי עבר, בלי הווה. רק עם עתיד. ועתיד טוב.
אני, בניגוד לכמה אנשים בודאי מגחכים לעצמם כרגע, רואה את זה
כהזדמנות חדשה למצוא את העצמי החדשה, בלי שום פחד ממה שהיה או
ממה שאנשים יחשבו. אני זאת אני. ואנשים הם אנשים. יש לי עתיד,
יש לי עתיד טוב אפילו. ואני מאושרת. אני אהיה מאושרת בעצם,
אחרי שאני אסע.
אחרי שאני אפתח דף חדש.
אני נוסעת.
וזה ממש לא משנה לאן.
אני רוצה לנצל את מה שהחיים טומנים בתוכם, ואני בטוחה שיש
הרבה, ועד עכשיו לא ניצלתי דבר, והגיע הזמן לעשות כן. אז אני
מפסיקה לחשוב על ההווה והעבר הרעים ומתחילה לחשוב על הדברים
הטובים שטומן לי העתיד בחובו. ואני בטוחה שיש כאלה.
אבל זה לא ממש משנה, כי אני לא אהיה פה כשתקראו. אני אסע. אני
אהיה מאושרת.
ואני מקווה שתבינו. יש לי מניע, וזה אולי מניע אנוכי לחלוטין,
ככה להשאיר הכל מאחור, אז תקראו לי אנוכית... מבחינתי זה כמו
להפעיל את הראש שלי מחדש, כאילו אני מחשב שעושים לו ריסט...
אני לא אדע ולא ממש משנה לי מה תחשבו.
אני נוסעת.
וזה ממש לא משנה לאן.