פעם הייתי צריכה את המילים,
הייתי צריכה לשמוע.
וכל מילה,
היה בה כל כך הרבה מעבר.
כל מילה
היה בכוחה למלא את ראותי אויר
למלא את חיי
וכל פעם שהיא לא נשמעה
נשימתי הייתה נעצרת
העולם היה חרב
הייתי תלויה בין שמיים וארץ, מחכה רק
למילה
אבל למדתי להעריך את השקט שבינינו,
למדתי לאהוב אותו ואותך,
ופתאום המילים נראות כאלה מיותרות
כל כך קטנות מלהכיל את המשמעות המלאה של התחושות בינינו
ועכשיו כשאני שוכבת מחובקת בחושך איתך
אני יודעת הכל
אני לא צריכה לשמוע כלום
רק השקט הזה
הוא כבר אומר לי הכל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.