(שיר זה מוקדש לך, בוני)
אותן שריטות חורקות על הדלת
ששרטת כדי להיכנס הבייתה פנימה
שריטות צורמות
שהכאיבו לאוזניי
והביאו לכך שסבלנותי הרעימה.
אותן שריטות חורקות על הדלת
שהסעיפו גם את עצביי העדינים
ואילצו אותי להפסיק פעולותיי ולפתוח לך הדלת
בלי הרבה חיוכים מלבבים.
אותן שריטות חורקות על הדלת
שהיוו עבורי עונש מעצבן
ובלי הרבה עליצות, אולצתי לדלת לגשת
ולפתוח אותה עבורך, כלב מזדקן.
כמה אני מתגעגעת לאותן שריטות חורקות
צורמות
בדלת
כמהה לשומען באופן הכי
רועם
והכי אמיתי.
וזאת כי
אני מתגעגעת אליך כלב!
עכשיו כשאתה...
כבר לא איתי. |
