פתאום מגיעה חמימות,
מעין רוח קלילה של אביב
בלב הסתיו, בלב החורף,
חמימות מבושמת של פריחה עדינה,
אולי ניצני שקדיה ורדרדים.

פתאום החיוך לא לוחץ לך,
פתאום החיבוק לא מעיק,
לפתע את זזה בספונטאניות,
לפעמים שרה לעצמך.

כמה חם לאהוב עצמך דרך אחר,
כמה עמוק ושונה ופשוט
לסמוך
על
עצמך
קצת
יותר
...

וכמה נעים להתעורר
כשבצד המיטה השני
יש גרגור נשימה חמים ומוכר,
לא הקור המקפיא של חלל האויר
המוכר מידי
של לבד.




השיר שלי,
החיוך שבי עכשיו-עכשיו-עכשיו
מוקדש רק לי, אהוב.
את החיוך שבך
בי
אשמור
לאח"כ
ואת החיוך שבנו
למחר.
או ל
ה
לילה





21/1/02