ואת לידי הריח של הבושם באויר
אנחנו שוכבים שם מדברים
והכל יפה ורוד מושל
אני שוכב שם לידה
והחיים פתאום כל כך מאושרים
הציפורים מציצות
והעולם ורוד ורוד כל כך
ורוד מדי
אני עוצם את עיני
ושב לפתוח אותם
אני מסתכל לימיני
והיא לא שם
אני משפשף את העיניים
לא מאמין
מסתכל גם לשמאלי
ויש שם רק קיר
אני המום ולא מבין
עוד חלום לאט אני קולט
אני לוקח את השעון מעל למיטתי
מטיח שובר אותו שוב
ללאא למה אתה עושה לי את זה
לא רוצה אותה יותר
לא רוצה לחלום עליה
זה החלום הכי טוב שהיה לי אי פעם
אבל גם הסיוט הגדול ביותר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|