זה מדהים באיזו מהירות אתה גורם לי לבכות.
לפעמים אני תוהה
אם זה עד כדי כך שווה את זה.
"נו באמת, אני לא עושה את החיים שלך עד כדי כך ממורמרים".
תתפלא.
כמה אירוני, לכתוב דברים כאלה כשברקע מתנגן השיר הזה של
קלינשטיין, נו, אתה יודע "אין לי חוץ ממך כלום".
ובלי קשר, אני בוחרת להוסיף פה דברים שכתבתי לבנאדם אחר בזמן
אחר לגמרי:
ושוב אני מוצאת את עצמי יושבת באוטו שלך שחונה על-יד הבית שלי
ומתאמצת לא להתעצבן עליך. לא כל-כך מצליח לי. כרגיל. שוב אתה
מסביר שיש עוד דברים חוץ מתמר, יש עוד חיים, ובקיצור חוזר על
מה שכבר אמרו אחרים. ושוב שוכבים.

אני יודעת, זה לא אתה, זה בחיים לא יהיה אתה (אני מקווה) אבל
אולי רני, אם תנסה לקרוא בין השורות, יובהרו לך כמה אי-הבנות.