מבט ביקורתי על היצירה 'עידו הרטוגזון חייב למות'/ זאבוזיו
מבוא
לפני כחצי שנה, התרחשה בבמה חדשה פעילות ספרותית ייחודית
ראשונית וחלוצית לא רק לבמה אלא גם לעולם הספרות כולו - כתיבת
סיפור תעלומת רצח על ידי משתתפי פורום הבמה כולם (וכשאני אומר
כולם, אני מתכוון לכך שכל משתתפי הפורום וכל מי שרצה בכך יכל
להשתתף בכתיבת הסיפור, ואכן אין לנו שום מניעה להניח שכך באמת
היה).
ומה בכך? תאמרו בפליאה ובבוז, וגם תצדקו. אכן, פעמים רבות בעבר
נכתבו סיפורים בידיהם המוכשרות יותר או פחות של מספר משתתפים
החל בספרים של רוברט היינלין או סטפן קינג וכלה בסיפורים
בהמשכים בעריכת אלונה קימחי שהתפרסמו בפורטל נענע.
אך לא באותה צורה סיפורית מיושנת אאוקלידית ולינארית עסקננו,
אלא בצורה מתקדמת, אנארכיסטית והיפרטקסטואלית פי כמה.
מדובר בתעלומת רצח מורכבת ביותר המכילה בתוכה את פתרונה שלה.
תעלומת רצח אשר נכתבה על ידי משתתפיה הרבים של הבמה ללא כל
צורת סינון וללא כל סוג של סדר בלי שידע אף אחד מי כתב מה וללא
מודעות רוב הכותבים לטקסט בצורתו השלמה. הטקסט הוא טקסט
מודולארי שניתן לקריאה ממספר זוויות ובצורות כרונולוגיה שונות,
והאקט האנארכיסטי מכל, הטקסט נכתב ללא אפילו ידיעת הכותבים.
בין המשתתפים: אלי ברקובר, הדמות הפותחת, יצחק שם טוב, גדול
המסיתים וראש המארגנים, עידו הרטוגזון הקורבן אשר סובל מסכסוך
ישויות ומתגלם בשתי דמויות מנוגדות ומסוכסכות בשם הרטוגזון
ובשם עידו הרטוגזון, דובי קננגיסר, הלועג והקונספירטור, דמות
נוספת ומוזרה בשם דס קננגיסר שהיא מין דובאל דויוסטבסקאי מוזר
של דובי קננגיסר, שמעון פוגל, משכין השלום והברכה, יושי דה סד,
תומכו היחיד של הרטוגזון ובועז רימר, השוטר השכונתי.
על פני הדברים כך הם הדברים אך מתחת לפני השטח רוגשות הידיעות
הסותרות ומאיימות לבקע את פני השטח. דמויות מחליפות צבעיהן,
הרטוגזון מתכחש לעצמו ולקיומו, הזהות והסתירה המוזרות בין
המודע והתת מודע של קננגיסר, פיצולי הזהות הוירטואליים של
שמעון פוגל ורבים אחרים גורמים לנו להבין שהסיפור מסובך פי
כמה.
מישורי הזמן חלל ב- 'עידו הרטוגזון חייב למות'
הכרונולוגיה ב'עידו הרטוגזון חייב למות'
ביצירות ספרות מסורתיות נותרים בדר"כ מושגי הזמן והחלל מוגדרים
פחות או יותר, בהתאם לתקופתו של הסופר וסגנונו. ביצירה 'עידו
הרטוגזון חייב למות' מתמודד הקורא עם תפיסות זמן וחלל חדשות
הכוללות בתוכן את זרע הפורענות שיפורר את תפיסות הזהות והעומק
הישנות.
אולם קודם לכן, הבה נבחן את אפשרויות המבט הכרונולוגי על
היצירה 'עידו הרטוגזון חייב למות'.
למעשה ניתן לגשת אל היצירה מתוך שלושה מישורי זמן זהים
בלגיטימיות שלהם ושונים רדיקלית בתפיסתם.
התפיסה הראשונה היא התפיסה הכרונולוגית המסורתית שבה תגובה
עוקבת אחר תגובה לפי הזמן בו נתקבלו התגובות בשרת. תפיסה זו
מעודדת חשיבה מובנית מבחינת סדר הזמנים אולם יוצרת חוסר סדר
בהבנה של ההקשרים הקונטקסטואלים נראטיביים של הסיפור. באמצעות
תפיסה זו לא ניתן להבין מהן התגובות הישירות שהיו לכל הודעה
וקשה עוד יותר להבין את עץ התגובות המפותח הנובע מכל הודעה.
תפיסת הזמן השניה היא תפיסה שונה מאוד לפיה אנו יורדים בענפיו
של עץ שלב אחר שלב. תחילה עלינו להביט בגזע שהוא ההודעה
הראשונה, ממנו יוצאים מספר ענפים. אנו סורקים את ענפי היסוד
הראשונים הללו וקוראים אותם. לאחר שקראנו את ענפי השורה הרמה
הראשונה, אנו סורקים את הענפים המסתעפים מהם, כלומר ענפי הרמה
השניה וקוראים אותם. לאחר שסרקנו את כל אלו, נעבור ונסרוק את
כל ענפי הרמה השלישית וכן הלאה. צורת חשיבה זו ממצה באופן
מוחלט ומביאה בצורה השלמה ביותר את
הסתעפויותיו המיידיות של כל רעיון והודעה, אולם היא לוקה בכך
שהיא מעוותת ויוצרת חוסר סדר בניסיון להבין את השלכותיו
הרחוקות יותר של רעיון זה בשוותה ליצירה נימה פלורליסטית
ואקלקטית עד כדי חוסר מובן.
תפיסת הזמן האחרונה היא זו הבוחרת להביט על אותו עץ הודעות
בצורה זו: תחילה, לאחר שקראנו את הודעת האם, נפלוש מהגזע לענף
הראשון. לאחר שנקרא אותו נמשיך לתוך ההסתעפות הראשונה שלו אותה
נקרא ולאחר מכן נמשיך לתוך ההסתעפות הראשונה שלה. כך נמשיך עד
לסוף ההסתעפויות הישירות של ההסתעפות הראשונה. אז חוזרים אחורה
עד המקום הראשון בו הייתה יותר מהסתעפות אחת, שם נבחר בהסתעפות
השניה ונמשיך הלאה לפי אותה סיסטמה עד מיצוי כל הענפים. שיטה
זו מצטיינת בכך שהיא מבהירה את התפתחויותיו של כל רעיון בצורה
מושלמת אולם היא משלה הן מבחינת הבנת של מרחב ההודעות המיידי
של הודעות המפתח והן מבחינת ממד הזמן הכרונולוגי המסורתי.
תפיסת זמן זו היא זו שנבחרה על ידי כטובה ביותר על מנת לייצג
את עץ ההסתעפויות המסובך שלנו.
קישור ל'עידו הרטוגזון חייב למות' לפי תפיסת הזמן הראשונה
קישור ל'עידו הרטוגזון חייב למות' לפי תפיסת הזמן השנייה
תפיסת החלל ב'עידו הרטוגזון חייב למות'
תפיסת החלל ביצירה 'עידו הרטוגזון חייב למות' היא מהפכנית עוד
יותר אפילו. מכיוון שמדובר ביצירה שגיבוריה הם דמויות
וירטואליות שזהותן קשה לבירור ולמיקומם אין משמעות הרי מימד
החלל בו פעולות הדמויות בסיפור אינטרנט זה הוא, לצורך העניין,
כתובות השרתים שלהן.
אולם בהביטנו ברשימת כתובות השרתים אנו נתקלים בשורה ארוכה של
אי סדירויות: לדוגמה, הדמות שמעון פוגל מופיעה 4 פעמים בעלילה
מתוכן שלוש פעמים מכתובות שרתים שונות. אם כך, אין לנו אלא
להסיק כי מדובר בשלושה אנשים שונים וכי ישנם שלושה אנשים שונים
ששמם שמעון פוגל. אם כי תיאורטית עלינו להודות באפשרות כי שני
שמעון פוגל מופיעים מאותה כתובת, שהרי קיימת האפשרות שהם שני
אנשים שונים שהתחברו מאותו השרת, ולכן מדובר למעשה ב- 4 שמעון
פוגלים שונים.
שרתים
213.8.35.88 - אלי ברקובר
213.8.35.12 - יצחק שם טוב, הילה פלג
213.8.22.198 - שמעון פוגל 1,
213.8.21.45 - דון סי 1
213.8.28.24 - שמעון פוגל 2, שמעון פוגל 3
213.8.27.23 - שמעון פוגל 4,
213.8.24.45 - דון סי 2
213.8.21.87 - דון סי 3
r-h-186-207.access.net.i - יואב בן גל
r-h-186-26.access.net.il - שם בדוי בהחלט, עידו הרטוגזון
r-h-186.57.access.net.il - יונתן שדה
customer.netvision.net.il - דובי קננגיסר 1, דובי קננגיסר 2,
הרטוגזון 1, דס קננגיסר 1, הרטוגזון 2,
proxy1.actcom.co.il - איתי חורב 1, איתי חורב 2,
netcache.surfree.net.il - רועי שרון, צדוק קסלר
colosus.ac.il - דובי קננגיסר 3, דס קננגיסר 2,
proxy.inter.net.il - יושי דה-סד
oz.corky.net - בועז רימר
מצב זה מבלבל מאוד, משום שבמבט שטחי על פני הדברים נדמה כי
דעותיו של שמעון פוגל אחד ממשיכות את דעותיו של השני והודעותיו
מבטאות הלך רוח שקול והמשכי של אדם אחד, אולם בבחינה מדוקדקת
יותר מוצאים כי למעשה אין שום קשר בין ההודעות (למעט שתי
ההודעות שנכתבו מכתובת אחת) ולכן אין מניעה מלהסיק כי שמעון
פוגל הוא לפחות שלושה אנשים הכותבים מכתובות אינטרנט שונות.
ניתן לטעון כי כתובות השרתים של פוגל מתחילות כולן בספרות
213.8 ולכן נכון אולי לומר שהשרת מקצה לו כל פעם כתובת אחרת
אולם כאן נוצר מצב בלתי אפשרי שלדמותו של פוגל מתחברות דמויות
אחרות הכותבות ממספרי השרת 213.8 כגון אלי ברקובר המסית לרצח,
יצחק שם טוב מארגן המזימה, הילה פלג המתלבטת ודון סי הספקן
(שלפי התפיסה הקודמת הינו גם הוא 3 אנשים שונים). האם יתכן כי
שמעון פוגל הוא כל הדמויות הללו השונות כל כך בכתיבתן
ובדעותיהן? ואולי אחת מהדמויות הללו היא שמעון פוגל על כל
גלגוליו וגם הדמויות האחרות?
לכן ומשום כך, אנו קוראים לכל הופעה של דמות בסיפורינו בשם קוד
שמעון פוגל 2 או שמעון פוגל 3 (וכך גם לגבי הדמויות האחרות)
משום שאין ערובה בידינו כי שמעון פוגל שראינו רגע לפני כן הינו
אכן שמעון פוגל שנראה רגע אחרי. עולם הזהות של היצירה הינו
אשליות מיידיות שבו דמות הצצה לנגד עינינו רגע אחד תעלם לאחר
רגע ותופיע בצד השני של החדר בלבוש ובצורה אחרת.
תופעה מעניינת אחרת היא הזהות בין הרטוגזון 1 ו- 2 לבין דובי
קננגיסר 1 ו- 2 ודס קננגיסר 1. האם גם כאן מדובר באדם יחיד?
כל הדמויות הללו כותבות מהשרת customer.netvision.net.il.
וחיזוק להשערה שהן דמות אחת ניתן גם על ידי העובדה כי
הרטוגזון 1 ודובי קננגיסר 2 נכתבו בהפרש של 20 דקות מאותו שרת.
עובדה המעידה אולי על אפשרות כי הרטוגזון או קננגיסר היו
רשלניים מדי על מנת להתנתק מהשרת וכתבו את התגובה בהפרש זמנים
מסגיר וגם מאותו השרת.
זהויות אלו מעניינות במיוחד מאחר שקננגיסר הוא אחד מיריביו
הגדולים של הרטוגזון במסכת הסיפורית שלנו, וחושד בהרטוגזון כי
הוא עצמו מושך בחוטים כולם באותו תאטרון בובות רצחני שמתנהל
בפורום הבמה.
האם כי הרטוגזון מעלה את ההאשמות בעצמו, על דעת עצמו דרך שמו
של קננגיסר, וכנגד עצמו? או אולי קננגיסר מנסה להפליל את
הרטוגזון וכותב הודעות בשמו של הרטוגזון ולאחר מכן מאשים אותו
במשיכה בחוטים? או אולי מדובר באדם שלישי המנסה לסכסך בין
הרטוגזון וקננגיסר או ליצור רושם של סכסוך כזה?
גם הזהות בין דובי קננגיסר 1 ו- 2 לדס קננגיסר 1 מעניינת
במיוחד מאחר שדס קננגיסר הוא יריבו הגדול של דובי קננגיסר
המלעיג עליו ואומר 'אני מודה! לא רק שאני הוא הקושר הראשי אלא
שהשתמשתי עד כה בשם בדוי'.
גם בין דובי קננגיסר 3 ודס קננגיסר 2 מתקיימת זהות מוזרה באשר
הם כותבים מאותו שרת ובהפרש זמנים של דקה בודדה. לכן לא נותר
לנו אלא להבין כי דובי קננגיסר 1 ו- 2 ודס קננגיסר 1 הם אותו
אדם ואילו דובי קננגיסר 3 ודס קננגיסר 2 הם אותו אדם. כלומר
מדובר בשני אנשים שונים בעלי אותם שמות שכל אחד מהם בעל תסביך
סכיזופרניה, ואצל הראשון מהשניים מדובר בתסביך המסית אותו כנגד
עצמו.
עוד אי סדירות מעניינת היא העובדה שהרטוגזון עצמו מופיע פעמיים
כהרטוגזון ופעם אחת כעידו הרטוגזון. במבט ראשון נדמה כי מדובר
בטעות דפוס חסרת חשיבות הנובעת מקלות ראש חסר סדר אולם במבט
שני עולה החשד כי מדובר באנשים שונים לחלוטין. חשד הנתמך על
ידי העובדה כי עידו הרטוגזון הכותב משרתו של שם בדוי מהחלט
שהוא אחד המסיתים לרצח אינו כותב מאותו שרת ממנו כותבים
הרטוגזון 1 ו- 2 (הכותבים משרתיהם של דובי קננגיסר 1 ו- 2 ודס
קננגיסר 1).
במהלך הסיפור מתכחשת הדמות עידו הרטוגזון להודעת הדמות
הרטוגזון 1 וטוענת כי הרטוגזון 1 הינו מתחזה להרטוגזון האמיתי
ואילו לה נודע רק כרגע על המזימות כנגדה. לאחר מכן, מנסה הדמות
שמעון פוגל 4 להכניס סדר לעלילה על ידי הטענה כי ההודעה
שנתקבלה מעידו הרטוגזון היא הרטוגזון האמיתי ולא ההודעה של
הרטוגזון 1. בהודעה של הרטוגזון 2 הוא סותר את דבריו של פוגל
וטוען כי הרטוגזון 1 הוא הרטוגזון האמיתי ועידו הרטוגזון הוא
הרטוגזון השקרי (תוך כדי התחזות, אולי, לעידו הרטוגזון אשר היה
זה אשר ניהל, אולי, את ההתכתבות עם שמעון פוגל 4). אפשרות זו
שמעלה הרטוגזון 2 הגיונית לאור העובדה כי עידו הרטוגזון הוא
לפי שם השרת לא אחד ולא אחר מאשר שם בדוי בהחלט שהסית לרצח
הרטוגזון אולם מביאה אותנו שוב למסקנה כי עידו הרטוגזון הוא
דובי קננגיסר 1 ו- 2 ודס קננגיסר 1 שהיא מוזרה בפני עצמה מפני
שמדוע יחשוף לעידו הרטוגזון את עצמו בעזרת דובי קננגיסר? ומדוע
לדובי קננגיסר לחשוף את עצמו בעזרת דס קננגיסר?
מה שמותיר אותנו עם האפשרות היחידה שהרטוגזון 1 ו- 2, דובי
קננגיסר 1 ו- 2, ודס קננגיסר 1 הם כולם אדם אחד שאינו דובי
קננגיסר ואינו עידו הרטוגזון אלא מישהו אחר המבקש להפליל את
שניהם. אולי דס קננגיסר שהוא אולי אחיו של דובי קננגיסר ששנא
אותו כל ימי חייו (אולי הוריו עטפו את פניו במסכת זאב בלתי
ניתנת להורדה כמו של הרוזן ממונטה קרלו, וכעת לאחר שנים רבות,
נטול צלם אנושי הוא חוזר ליטול את נקמתו באחיו המועדף).
אפשרות אחרת היא כמובן להתעלם מסבך נתונים סותרים אלו ולטעון
כי הרטוגזון עצמו לא היה קיים בכל הדיון כולו אלא רק מתחזים
אליו. אם כך, יתכן גם כי הרטוגזון עצמו כלל לא מודע לדיון
שהתנהל בנושא מותו. מצד שני, אפשרית לא פחות האפשרות כי הדיון
כולו נכתב בידי הרטוגזון בלבד. יתכן כי הרטוגזון ניהל את הדיון
כולו בעוברו מקישורים שונים בין שרתים ולמעשה אף אחד משאר אנשי
הבמה אינו מודע לדיון שהתנהל בנושא הרצחו של הרטוגזון. אולי
הרטוגזון, מחמיץ בקנאת הסופרים שלו ועלוב עד קצה נשמתו החליט
לצאת למלחמה בתחנות הרוח ובנסיונו להתגבר על תסכולו הממאיר
הסתער על פורום הבמה והניב עשרות הודעות משמות שונים ומשרתים
שונים.
במצב כזה, היצירה אינה למעשה יצירה שנכתבה על ידי כלל אנשי
הבמה אלא רק על ידי הרטוגזון דבר שאומנם מוריד במידת מה
מחדשנותה אך מוסיף לאיכויותיו של הרטוגזון ככותב. כמובן שגם אם
יצירה זו נכתבה על ידי הרטוגזון בלבד עדיין אין בזאת לערער את
חשיבותה כיצירה שנכתבה על ידי כלל משתתפי הבמה מאחר ולקורא
החיצוני היא מתפרשת כיצירה שנכתבה על ידי כלל אנשי הבמה.
כמובן, גם שאין חשיבות לכך שיכלה להכתב על ידי הרטוגזון בלבד
משום שיכלה באותה מידה להכתב על ידי דובי קננגיסר, דס קננגיסר,
שמעון פוגל, בועז רימר או יושי דה-סד בלבד.
לסיכום, מן המידע שבידינו אין לשלול ואף לא לחייב אף אחת
מהאפשרויות ואף לא אחת מכל האפשרויות הרבות האחרות שלא הופיעו
ברשימה כגון: עמוס עוז כתב את הרשימה, סטפן קינג כתב את
הרשימה, סטפן קינג כתב את הרשימה בשיתוף עם עמוס עוז, או זוהי
צוואתו הלפני אחרונה של צ'רלס לינדנברג חוצה האוקאינוס
האטלנטי.
ניתוח המשתתפים לפי זמן
אפשרות אחרת שתעזור לנו לנסות ולגלות מי מהכותבים הוא מי היא
באמצעות הזמנים בהם נכתבו ההודעות. ההנחה היא שסמיכות קרובה
בין הודעות לא יכולה להיות מקרית אלא נובעת פעמים רבות מנוכלים
המתחברים לרשת ומשאירים שתי הודעות אחת לאחר השניה.
זמנים קרובים:
11/2 יצחק שם טוב (1:49), דובי קננגיסר 1 (2:01), הילה פלג
(2:01).
11/2 הרטוגזון 1 (16:02), דובי קננגיסר 2 (16:22), דון סי 2
(16:24).
13/2 שמעון פוגל 2 (1:53), שמעון פוגל 3 (1:56).
13/2 דובי קננגיסר 3 (16:24), דס קננגיסר (16:23).
16/2 יושי דה סד (16:49), בועז רימר (16:56).
במקרה הראשון מדובר ביצחק שום טוב דובי קננגיסר 1 והילה פלג
שכתבו שלוש הודעות בהפרש של 12 דקות. יתכן מאוד כי מדובר
בשלושה או בשני אנשים. לכאורה, נדמה כי יצחק בן שם טוב והילה
פלג הם אותו אדם משום שכתבו מאותו שרת ואילו דובי קננגיסר 1
הינו אדם שונה משום שכתב משרת שונה.
אולם, הלא יתכן כי זה בדיוק הרושם שביקש ליצור הרמאי שכתב את
שלושת ההודעות. אולי כתב אותו אדם הודעה על שמה של הילה פלג
בתחילת הדקה הראשונה של השעה שתיים, התנתק במהירות והתחבר
במהירות דרך קישור אחר.
לא רק שדבר אפשרי, אלא שבניסיון שביצעתי על מנת לחקור את
הסוגייה התברר שבזמן אופטימלי מהלך כזה יותיר לו עדין 23 שניות
עד לסיום הדקה הראשונה של השעה שתיים על מנת לכתוב את השורה
הקצרה שכתב דובי קננגיסר 1 בהודעתו. זמן מספק לכל הדעות.
אפשרות אחרת היא כמובן, שללא להזדקק לכל מעשי הלוליינות
הקיברנטיים הללו אותו אדם שהוא שלושת האנשים הללו פשוט התחבר
דרך שני קישורים שונים (במחשב אחד או דרך שני מחשבים) והכין
מבעוד מועד שתי הודעות, אותן שלח בבוא הזמן, בו זמנית, אל
השרת, בשעה 02:01.
אפשרות אחרת ומסקרנת במיוחד היא הקרבה בזמנים בין בועז רימר
ויושי דה סד. הודעותיהם של מר רימר ושל מר דה-סד נכתבו בהפרש
של שבע דקות, וכאן אין אולי לכתובות השרתים כלל חשיבות מכיוון
שרימר, כמפעיל האתר יכול לרשום כל כתובת כרצונו ואין לפסול את
האפשרות שרשם את יושי דה-סד כפועל מאתר אחד ואת עצמו מאתר אחר.
רימר, הידוע באהדתו וקירבתו להרטוגזון (השניים נצפו פעם יושבים
ושותים בירה בשעת לילה מאוחרת בנחלת בנימין) גם כותב כיושי
דה-סד מחמאות שופעות על הרטוגזון וחותם את הודעתו בקישור לדף
של הרטוגזון, מה שמעלה את החשד שכל העניין היה תעלול פרסומת
משותף של הרטוגזון ורימר על מנת להשיג יותר כניסות לדף של
הרטוגזון. או אולי היה זה כלל תעלול של מעריץ נלהב כיושי דה-סד
המבקש להשיג להרטוגזון פרסום רב יותר.
מבט ביקורתי על היצירה 'עידו הרטוגזון חייב למות' - חלק
ב'/ זאבוזיו
סקירה היסטורית קצרה
ביום ב' ערב ה- 7/2/00 התקיים מפגש במה בתאטרון תמונע. מפגש זה
לא התייחד בשום אירוע יוצא דופן מלבד אולי ביוגרפיה מצויינת
שכתב שמעון פוגל על הסופר האורגוואי הבדוי אדמנטו ארנסטו
והופעתו חסרת פשר ונעלבת של עידו הרטוגזון על הבמה.
הרטוגזון, שרוב חברי הבמה, כולל הבנות בעלות הכתף החשופה, לא
הבינו מה הוא מבקש להביע, עלה על הבמה והבטיח שלא ידבר יותר
מחמש דקות קצרות. הצהרה זו זכתה לתשואות אהדה ושמחה, לאחר
שבהופעתו הקודמת בערב הבמה הקריא חיבור באורך המכונה לעיתים
אורך הגלות, שעסק בסוף המילניום השני.
במהלך חמש הדקות הבאות קיפץ לו הרטוגזון על הבמה כתרנגול מנופח
הסובל ממתקפות אפילפסיה בקוראו קריאות בלתי מובנות. מדי פעם
היה קוטע את פרפוריו הקולניים במספר משפטים בהירים פחות או
יותר מהם ניתן היה להבין (בין השאר) כי הוא טוען שאינו מתכוון
לשוב עוד אל בימת הבימה החדשה וכי הוא מאס בכל אותם סופרים
ומשוררים צעירים המעדיפים תמיד לצעוד בדרכים ידועות, לועגים
לכל השונה וחולמים על הופעתם הראשונה בתוכנית הסופשבוע של
אמנון לוי לצד דוגמנית חדשה (כל זאת לפי הרטוגזון).
בזמן כלשהו בהמשך הערב נעלם הרטוגזון מהבימה ויותר לא נצפה עוד
מעל בימת הבימה החדשה, כפי שהובטח.
על רקע זה התפרסמה מספר ימים מאוחר יותר, ביום שישי, ההודעה
הראשונה הקוראת להרצחו של הרטוגזון, על ידי אלי ברקובר, משתתף
עלום שם בפורום הבימה, שלא הופיע שם מעולם קודם לכן ואשר
יצירותיו היחידות המתפרסמות בבימה 'בטי ולנה', 'גאולה',
'הקצינה הרביעית' ו- 'שתי צלקות' מעידות כולן על תפיסת עולם
אולטרא שוביניסטית חשוכה, פאר אקסלנס מהסוג שמחזיקים אולי
טיפוסים כבני סלע.
הזהות בשפה
בעולם שבו מתרחשת תעלומת הרצח 'עידו הרטוגזון חייב למות', אין
אם כן פשר לזהות. הקורא בטקסט זה לראשונה דומה בתחושתו לעיוור
טרי השומע קולות שונים המגיעים אליו כל פעם דרך כלי מסויים,
ממקומות ומרחקים שונים.
בעולמו של עיוור זה, שהמאפיינים הזכורים לו מהעולם אינם עוד
בתחום השגתו, הופכים חיתוכי הדיבור וגווני הקולות למאפיינים
החשובים ביותר אולם מכיוון שהקולות מגיעים אליו בצורות שונות
כל כך כל פעם קשה לו להבחין בזהויות.
כך גם בסיפורנו. ככל שהסיפור נמשך וזהות הדמויות מתערערת,
מעמיקות דמויות מסויימות את נסיונן לקבע את זהותן על ידי
חיתוכי הדיבור וגווני הקולות. בעולם זה סוג השפה שלך היא
זהותך: אנשים מתגוננים כאשר מאשימים אותם בשפה קלוקלת (שהיא
זהות קלוקלת) ומתפארים בזהותם (שפתם) הצחה.
בעולמו של 'עידו הרטוגזון חייב למות' נמצאת, אם כן, הזהות
בשפה. אולם זהות זו היא חמקמקה וחסרת יסוד, וניסיונותיהן של
הדמויות לבסס להן זהות קבועה על ידי שימוש בשפה נוחלות כישלון
חרוץ.
כך למשל דובי קננגיסר 2 שטוען כי זיהה את סגנון הכותבים ואיתר
את יסוד הקונספירציה בהרטוגזון 1, ואילו עידו הרטוגזון 'הנעלב
מהרעיון של קננגיסר שאותו סגנון כתיבה נלוז של חבורת הקושרים
זהה לסגנוני שלי'. בהודעה שמפרסם הרטוגזון לאחר מכן טוען
הרטוגזון 2, עם זאת, כי יסודה של ההודעה 'עידו הרטוגזון' בטעות
וכי היא נכתבה על ידי אדם אחר.
גם סנגורו הנלהב של הרטוגזון, יושי דה סד, מנסה להכניס סדר
לעולם אקוטי זה על ידי שימוש באבחנות שיסודן בשפה: 'אפשר
להבחין מי הרטוגזון לפי יכולת הניסוח הבלתי מעורערת,
ההתנסחויות המבריקות וחוסר שגיאות הכתיב' הוא כותב.
עוד ניסיון אחר ומעניין לגבש זהות דרך השפה, ובמקרה זה הספרות,
הוא נסיונו של שמעון פוגל 3 להאשים איתי חורב באחריות לפארסת
האיומים משום שהשם צדוק מופיע באחד מסיפוריו (צדוק קסלר הוא שם
אחד מכותבי ההודעות בסיפור). ניסיון זה נתקל גם הוא בהתנגדות
רבתי מידיו של איתי חורב 2.
היצירה מלאה גם באיזכורים תרבותיים בולטים יותר או פחות כמו
בהודעה של הרטוגזון 1 'אדם מתעורר בבוקר, פותח את המחשב, ומגלה
שבאחד מאתרי השטנה של האינטרנט מתנהל נגדו מסע השמצה והסתה
פרוע' שהיא תיאור מדויק של סיטואציה קפקאית טיפוסית שהועברה
לעידן האינטרנט.
איזכור תרבותי בדמות הוא דס קננגיסר, אותו דובאל ספרותי נאלח
ומוקיוני לדמותו של דובי קננגיסר המזכיר את סמרדיאקוב החולני
הצל של איוואן קראמאזוב, או פיטר סטפנוביץ וורחונובסקי המטריף
את רוחו של סטאברוגין.
גם יושי דה-סד, ששמו הוא ללא ספק פסטיש הומוריסטי תנ"כי ספרותי
מהווה ציטוט תרבותי מחוכם בפראפראזה לעגנית על הניסיון להיות
אנשי תרבות אוניברסליים בתוך בועת התרבות הישראלית. יושי הוא,
מן הסתם, קיצור שמו של יושויה גבור מלחמות דוד מדברי הימים א'
יא' מו' ואילו דה סד הוא המרקיז.
אזכור תרבותי אחרון ובולט מכל הוא סגנונות הכתיבה המגוונים בהם
כותבים משתתפי הפורום השונים שהם לעיתים קרובות פארודיות
פרועות פחות או יותר על סגנונות הכתיבה השונים של משתתפי
הפורום. הדמויות המתחזות מנסות לחקות את הדמויות האמיתיות
לכאורה ויוצרות פארודיות מוגזמות על סגנונות הכתיבה השונים.
למעשה בקרנאבל זה של סגנונות, נדמה כי איש לא כותב באמת וכל
דמות כותבת דרך משקפיה של דמות אחרת.
עידו הרטוגזון חייב למות בקריאה פוליטית
עידו הרטוגזון חייב למות הוא מסמך פוליטי נוקב המספר את סיפורה
של חברה בהתמוטטות. הסיפור מתחיל מיד בהודעות של יואב בן גל
ש'שונא את כל הדוסים' ויצחק שם טוב 'מעריץ גדול של הידר
והידגר' המזכירים מיד בהתחלה את רצח רבין, אותו מאורע פוליטי
טראומטי שארע במדינת ישראל כארבע שנים קודם לכן.
אחד מהרגעים בהם מגיע הסיפור לשפל האידאולוגי שלו הוא ברגע בו
רועי שרון כותב בהודעתו 'אם מישהו רוצה לרצוח אותו שיעשה את זה
בעצמו ויעזוב אותי בשקט' בהודעה המדגימה את אטימותו המרושעת של
הרוב הדומם שזנח את עקרונות האחווה של המהפכה הצרפתית ומניח
לאלימות להתרחש ללא הפרעות, כל עוד אין היא נוגעת בו.
גם הנסיונות השונים ליצור סדר בעולם זה נכשלים כשלון חרוץ, כמו
למשל נסיונו של פוגל 4 להכניס את הסדר ומושג הזהות לתוך
הסיפור. פוגל המנסה להשתמש באמצעי מדיה חיצוניים ועל ידי כך
להשיג את מושג האמת אומר 'והנה מה שהרטוגזון כותב לי באימייל
פרטי רק אחת מההודעות שחתומות על ידי הרטוגזון היא אמיתית. ,
המאוחרת יותר.' אמירה זו נסתרת מיד מאוחר מדי על ידי הודעתו של
הרטוגזון הטוען כי דווקא ההודעה המוקדמת יותר היא האמיתית.
מה הכוונה גם בדבריו של פוגל 'הוא הולך להתעלם מכל מה שנכתב
לפני כן.' הכוונה נותרת סתומה ומעלה סימני שאלה נוספים לפני
השטח.
גם פוגל 2 ו- 3 מנסים להכניס סדר ונמצאים מבלבלים. בתחילה מנסה
פוגל 2 להכניס סדר על ידי העלאת השערות על זהות הקושר ולאחר
מכן הוא מגיב על הודעתו שלו בפוגל 3, אקט מוזר המעלה שאלות
לגבי הקשר בין פוגל 2 ו- 3.
פוגל, אשר כביכול מנסה להכניס סדר ולהשכין שלום בפורום, נמצא
לבסוף כאחד המסכסכים אשר שולח האשמות לכל הצדדים כלפי חורב,
הרטוגזון וקננגיסר.
יצירה המודעת לעצמה
'עידו הרטוגזון חייב למות' היא היצירה המודעת לעצמה
האולטמטיבית.
במהלך תהליך שבירות הזהות ביצירה, היצירה מגלה בעצמה את מות
ספרות הדמויות ומתריעה על כך כמו אורגניזם השרוי בחום ומתריע
על קריסתו.
קננגיסר 1 הוא הראשון שמתריע על כך שזהות הדמויות מזוייפת
בהאשימו את הרטוגזון בהתחזות לדמויות שונות. לאחר מכן פונה דס
קננגיסר 1 וטוען שדובי קננגיסר אינו דובי קננגיסר. פה מתרחש
השבר האמיתי, כאשר אין ברור כבר מי הוא מי. בהמשך היצירה כבר
מכירים גם פוגל וחורב בכך שחלק מהדמויות אינן קיימות, ועולם
היצירה הופך לעולם צללים בו כל אחת מהדמויות תרה אחר דמויות
אמת בחלל מתעתע ומלא בבואות חסרי תוכן.
גם שמעון פוגל 2 תורם לתהליך השגת המודעות של היצירה בכותבו
'חוץ מזה בחירת השמות שלו נראית כאילו מספר של רם אורן, מה עם
קצת עדתיות - שווענץ', זוהי הפעם הראשונה ביצירה בה היא
מתייחסת לעצמה כיצירה ספרותית, נטיה אשר תתגבר אחר כך בהודעתו
של דון סי 3.
שיא תהליך שבירת הדמויות הוא בהודעה של הרטוגזון 2 שמודה 'קשה
כבר להתגבר על פני הבלבול בדמויות, או למישהו להאמין שזה אני'
כלומר הוא כבר מוותר מראש על דמותו המקורית ומודע למצב
הקטסטרופלי להגמוניה בו אין כבר חיץ והבדל בין דמות לדמות כי
אין כבר זהויות, כולם הם אדם אחת והזהות איבדה משמעות. הוא
מוסר את הודעתו מתוך ויתור מראש על זהות בהיבלעו בפעם האחרונה
לחלל היצירה.
שיא המודעות העצמית של היצירה הוא בהודעתו של דון סי 3 האומר
ספק בצחוק 'חיברתם לנו סיפור בלשי, אנ כולי מתח ומלא ציפייה
לקראת הסוף' הודעה זו מסמלת את הבשלתה של היצירה והגעתה
למודעות עצמית. היצירה מודעת לכך שהיא יצירה, היא אינה רואה
עצמה עוד בעין רצינית ומתייחסת לעצמה בעין סקרנית, מתפלאת
ואוהבת ספרות המתענגת על התענוג הנאראטיבי הנושן, גם שהוא מגיע
בצורות חדשות. דון סי 3 מביע התעניינות בסוף ואכן, הסוף מגיע
מיד בהודעה הבאה מאת בועז רימר.
האם התבצע רצח? מי נרצח ומיהו הרוצח?
האם 'עידו הרטוגזון חייב למות' היא אכן תעלומת רצח? ואם כן מי
נרצח? מיהו הרוצח? מתי התבצע הרצח?
על פני השטח, לא נראה שהרצח, אם אירע, התבצע בגוף היצירה, אבל
כשמעמיקים לחקור את הדברים מגלים שהרצח מתבצע ללא משים במהלך
שיא העלילה, ללא מודעות מצידן של הדמויות אשר אינן משימות ליבן
לשורת הסימנים המקדימים לרצח.
מיהו הנרצח אם כן?
בתחילת היצירה דומה שהנרצח הוא הרטוגזון, אולם הרטוגזון עצמו
הוא כמובן סמל למשהו אחר. הרטוגזון הוא סמל לרוח
הפוסט-מודרניסטית (כפי שמציין אלי ברקובר), החשודה אולי
באליטיזם והתנשאות מסוג מסויים (אייל ברקובר כותב - 'המתנשא
הזה חושב שהוא טוב ממכם'). הכותבים מחליפים בבורות רבה בין
פוסט מודרניזם לאליטיזם ואינם מבדילים בין השניים, כאשר זהותו
של הרטוגזון אינה ברורה.
גם איתי חורב אומר שאהב את יצירותיו הישנות (והפשטניות יותר)
של הרטוגזון ואינו אוהב את יצירותיו החדשות. הדבר אבסורדי
במיוחד מאחר שהרטוגזון עצמו טוען בכיתוב בדף היוצר שלו שהוא
חושב שהפוסט-מודרניזם הוא המחלה של ימינו, אם כי הוא מודה גם
כי הוא נגוע בה ואולי גם חלק מהמדביקים, כפי שמצוין בדף.
עצם ההאשמה העצמית של הרטוגזון בהסתה לרצח של עצמו הינה רמז
נוסף לכך שהרטוגזון הוא סמל לאליטיזם המחסל עצמו לדעת בעזרת
השחלת תרבות נמוכה לשיח ומביא להנצחת הפוסט המתרחשת לאורך כל
חלקי היצירה האחרונים, כאשר האטרופיה והבלבול חוגגים. אם כך,
עידו הרטוגזון חייב למות הוא סיפור רציחת האליטיזם ע"י הפוסט
מודרניזם כאשר עידו הרטוגזון מייצג את השניים. הרטוגזון מייצג
אולי תרבות המשמידה את עצמה.
אפשרות אחרת היא זו בה תחלופת הדמויות והרוח המשוחררת והמופקרת
של הדיון היא רוח עקרון העונג הילדותי של האומנות, אשר נרצחת
בידיו של בועז רימר.
דמותו של בועז רימר ביצירה היא דמות המסמנת את הקפיטליזם והרוח
ההגמונית. רימר, השוטר השכונתי, הוזעק למקום האירוע בו הסתובבו
פרחחי הספרות בהשתובבות עצמית מסיתים אחד את השני ומשחקים
באיבוד זהות. רימר עוצר את כולם תחת נימוק קפיטליסטי של חוק
וסדר. הודעתו של רימר גם חותמת את משחק הזהויות וההתחפשות
הילדותי בו עסקו האומנים.
'(כן, זה אני באמת)' מודיע רימר בסמכותיות וקוטע את משחקי
הילדים.
ישנן כמובן גם אפשרויות נוספות כמובן לניתוח היצירה. הנרצחת
אולי היא הדמות הספרותית הזועקת לאורך כל היצירה בקולותיהן של
דובי קננגיסר, דס קננגיסר ושמעון פוגל את קינת הרצחה ונופחת את
נשמתה בהודאתו של הרטוגזון 2 בכך כי זהותו איבדה מחשיבותה
ואינה קיימת עוד לגבי הכלל. במקרה זה הודעתו של רימר בסיום
הסיפור על סיום המשחק הינה רק ריקוד על קברה של הדמות הספרותית
ואמירתו של רימר '(כן, זה אני באמת)' הינה לעג על כך שמושג
האני כבר מזמן אינו קיים מלבד לדידו של אני זה. (והאם זה אכן
רימר שהשאיר הודעה זו ולא הרטוגזון, או קננגיסר אולי?).
בתזה אחרת, להבדיל, הנרצחת היא דמותו הספרותית והוירטואלית של
הרטוגזון. תוך מספר ימים של לינץ' איבד הרטוגזון את יכולתו
לדבר ללא שיאשימו אותו בכך שהוא מדבר בעשרות קולות שונים,
ובנוסף לכך, איש לו מאמין לו שהוא הדובר. הודעתו של הרטוגזון 2
שהוא פורש מהשיח, והודאתו בכך שדמותו אינה ברת זיהוי עוד
מתפקדת לכן כהודעה אחרונה שהיא גם מותו של עידו הרטוגזון
הספרותי / וירטואלי.
אולם הרצח הבולט ביותר, זה שקשה ביותר להתעלם ממנו הוא זה של
רצח הספרות בצורתה הישנה, ורצח הסופר. הסופר הישן אינו קיים
עוד בעולם היצירה הטכנולוגית החדשה. סופר חדש זה שהתגבש לו
מורכב מאלפי רסיסים שאינם מכירים ואינם רוצים להכיר את עצמם.
רסיסים קטנטנים וקטנוניים המסוכסכים עם עצמם ומסרבים למצוא
מנוחה. לא רק שסופר זה אינו מכיר את עצמו אלא שאינו עוד אנושי
כלל, חלק מהפלט שלו הוא מיוצר מחשב וכתיבתו מנותבת לשדות אותם
הכתיב לו המחשב וסובלת מטעויות הקלדה שונות המדגישות כל העת את
חוסר שקיפותו של המדיום.
סיכום
תיאורטיקן המאה ה- 19 מיכאיל באחטין, תאר את היצירה הקרנאבלית
כיצירה המקבלת את מלוא משמעותה במרידתה מול המערכת התרבותית
הרשמית המושתת על היררכיה פיקוח ונורמה. ביצירה הקרנבלית
מתבטלות ההירכיות ומושחתות ליסוד. מה שתמד היה חשוב ורציני
הופך פתאום לבלתי חשוב ומגוחך, מה שהיה קודש נכנס לתחום החולין
ומה שלא חשוב, ניתן גם להאמר, הופך לחשוב ולמרכזי. 'עידו
הרטוגזון חייב למות' אם כן, היא יצירת הקרנבל הבאחאטיאני
האולטמטיבית, עליה אולי לא העז באחטין לחלום כשהמציא את תפיסת
הקרנבל והמנפיאה הספרותיים שלו, בימים שכתיבה מהסוג
שהטכנולוגיה מאפשרת היום עדיין לא הייתה אפשרית.
ועוד על באחטין ותפיסתו את היצירה הקרנבאלית מתוך המאמר 'מרד
החלשים' של דימטרי סגל: 'הסופר נותן ביצירותיו דרור לדעות
ולעמדות שונות ומנוגדות זו לזו, וביניהן גם לעמדתו שלו, דעות
ועמדות אלו מופיעות בצורה משוחררת וחופשית מכל פיקוח חיצוני או
צנזורה פנימית'. האם יש יצירה שדברים אלו נכונים לגביה יותר
מאשר לגבי 'עידו הרטוגזון חייב למות'?
הניתוח אותו אני מציע כאן ליצירה 'עידו הרטוגזון חייב למות'
הוא נגיעה על קצה המזלג בלבד באתגרים והמשמעויות השונות
שמעמידה יצירה רב משמעית וחסרת פתרון זו בפני כל חובב ספרות.
כחובב ספרות נלהב אני מציע לכל אחד מהקוראים לבחור לעצמו
נקודות מבט אלו או אחרות על היצירה, או טוב מכך, ליצור לעצמו
נקודות מבט חדשות ולהגן עליהן בכל עוזו האינטלקטואלי. כך תהפוך
היצירה שנכתבה על ידי ההמון בצורה חסרת סדר והירארכיה ליצירה
שנותחה על ידי ההמון בצורה חסרת סדר והירארכיה עוד יותר, כשלכל
אחד זכות לדעה משלו. והרי בכך ייחודה של יצירה זו, בסופו של
דבר, שהיא נכתבה על ידי העם, בניגוד לדעתו של העם ולמען העם.
הפניה למקום בו קרו הדברים (הפורום):
http://stage.co.il/forum/read.php?f=4&i=251&t=251