21/01/02

אני זוכר בחור בב.מ.וו
רואה אותך, נוגע בך
וידו לא רעדה.

ואני מביט בך, מה אני רואה?
זו אותה ילדה, שפחדה
מלטיפה רפה.

בימים שלפני בואם של
טכניקות מתוחכמות,
היינו נאמנים לממתקים מן הקיוסק

ולמתח שנוצר
לדקה מתוקה,
בין גופך המתפתח,
לידי הנבוכה.

זה לא נוגע בך יותר
זה לא יכול.
כתבתי שיר באיי דיאז,
יצא לי בי במול.
והשנים עברו, גם את עברת
מן השכונה.
הותרת אותי עם לב חלוד,
ואהבה ישנה.

אז תביאי כבר משהו,
שיהרוג את התמימות,
כי זה קר ומאוחר לי מדי,
אך מתחשק לי שוב לחיות.
הבן זונה נסע מכאן
ושדד שדייך מתינוק.
ובקיוסק, אין אף אחד,
שמפחד מלטיפות.

זה לא נוגע בך יותר, זה לא יכול,
צעקתי לך איי דיאז, וזה יצא לי בי במול.
והשנים עוברות, את לא עוברת בשכונה.
אבל אני עם לב רקוב,
ואהבה
ישנה.

http://stage.co.il/Stories/82672