מארבע מכות תופת ניצלה אישה
וכולן בימי חמישי בשבוע
ומכאן מסקנה אחת היא מקישה:
גורלי לא למות בפיגוע

מתהלכת גאה, ונושאת עלי נס
תקוותה, מבוססת בדם קרוביה
שהרי לא נפגעת, ואין לחפש
את המוות, כשאין הוא אורב לה

מימין מתאבד, ומשמאל המטען
היא בורחת, חומקת, רוצה לחיות
מבער בליבה רק ניצוץ קטן
של תקווה, במקום שאין עוד

הגיון כבר הלך, ההוגנות התפטרה
האדם כבר נמאס על כולם
ממרר בקינה, ממלא הקדרה
דמעותיו משוליה זולגות בעולם

זעקותיו מרעידות חלקיקי אוויר
הגותו מעוררת בהם זעזוע
את בכיו לא שומעים, וגם לא סביר
שביום דין גדול ישמעוהו

לא נותר עוד גורל, היא ניצלה במקרה
וכששאול גיהינום רודף
כבר קרוב הפיגוע שעוד יקרה
ואת נפשה יחרף