כשראיתי אותך היום בפעם הראשונה, ניגשתי וליטפתי אותך.
עשית פרצוף נהנה, חיככת ראשך בין ידיי.
הרמת אז אוזן, הזזת גבה, נעצת מבט מרוכז.
למרות הפעם הראשונה לא הססתי לגעת בך
שתבין
שאצלי
נגיעות
נדירות
עוד יותר מגשם הקולע אל פי.
הייתי בדרך, נאמר, גם מיהרתי,
ולא היה זמן ללטף.
מוקדם אז בבוקר החזרתי, לקחתי,
כתף אל כתף אל כתף.
עמדת בפינה מרוחקת, ליד קיר האבן הזזת ישבן,
כשהתכופפתי אליך נרתעת מעט,
לא מספיק כדי לברוח מידי המושטת.
כך נעמדנו בשמש הקרירה לפנות בוקר, ליד קיר האבן הקטן,
לא שמנו לב לאנשים התוהים מסביבנו,
הצמדנו אפים, החלפנו חיוכים,
פתאום פנית לאחור והלכת
השארת אותי מקופלת על ברכיי,
צמאה,
הלכת.
אפילו לא טרחת להסתכל לאחור, לעזור לי לקום,
מחיי נעלמת,
רק יללת פרידתך עוד צלולה
הפוכה וכועסת השארת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.