יושבת ומחכה...
אני לא יודעת מתי יגיע התור שלי ,אבל אני ממשיכה לחכות ,אין לי
משהו יותר טוב לעשות...
מסתכלת על האנשים שמסביבי נראה כזה רעיון טוב ,אבל אז ביצעתי
אותו והבנתי איזו טעות מטומטמת עשיתי..
משמאלי ישב זאב גדול וחום שקרא עיתון ,לידו זקנה עם סל מלא
בתפוחים,שלושה בחורים עם צלקות ענקיות על המצח ודרקון אחד ענק,
עם שיניים צהובות, שיורק אש.
וזה רק צד שמאל...
"בית המשפט"!!!!!!!   הצעקה הדהדה בכל החדר וכולם קמו...
הגיע בחור נמוך עם זקן וגלימה שהתישב בכסא של השופט. קראו לו
"השופט".
הוא הסתכל על כולם נעצר על הזאב ונאנח...
"עוד פעם פה?"
הזאב שכנראה היה בחור של קבע ענה בתמימות: "זאת ממש לא אשמתי
אתה יודע ,אני תמיד יוצא הרשע.... זה הסטיגמה של האחים
גרים...".
השופט לא נראה מתרשם ואמר בספקנות ,בעצם הוא ענה בזלזול...
בעצם שניהם ביחד:
"אההה" ,"אני מבין..."
ואז הוא הסתכל עלי ונראה נדהם... הוא גמגם חצי הברות עד שכמה
אנשים התחילו לצחקק.
"את????????" הוא שאל
"כן" עניתי  ,הוא לקח את התיק שלי והסתכל ואז פלט צעקה קצרה
ומופתעת:
"אישום בכישוף מתקדם ,פדופיליות ,וניסיון לרצח..." הוא היה
המום לעוד כמה שניות...
"איך זה קרה?" הוא שאל...
"את כל הסיפור?" ,עניתי...
"כן"
"טוב ,אז ככה:
אני יוצאת מהבית כמו ,בכל יום ,כדי ללכת לעבודה... ונעצרת ליד
המכולת כדי לקרוא עיתון.
הייתה שם כתבה ענקית על זוג ילדים שנעלמו ,אפילו הייתה תמונה
,הם היו קטנים שמנמנים כאלה...,ממש חמודים... קניתי שתיים חלב
ו..."
"כן כן הכל טוב ויפה" הוא קטע אותי "אבל איפה הרלוונטיות?"
"סליחה ,כנראה נסחפתי... ,בכל מקרה אני חוזרת הבייתה כדי למצוא
ששני הילדים הנעדרים יושבים לי מחוץ לבית ,ומרוב רעב ותשישיות
הם אכלו לי חלק מהקיר..."
עצרתי לשנייה להפסקה דרמטית ועשיתי את עצמי משתעלת...
"במהירות הכנסתי   אותם פנימה והתקשרתי למשטרה... אמרתי להם
שמצאתי את הילדים הנעדרים ,כנראה שמרוב התרגשות  שחכתי למסור
כתובת כי המשטרה לא הגיע..."
"שום כתובת !!"נשמע זעקה מהקהל "כל השוטרים נבלות הביאו אותנו
הנה..."צרח מישהו אחר
"שקט!!" צרח השופט  ,והאולם נרגע... "תמשיכי בבקשה"
"מיד הכנתי לילדים אוכל ,הכנתי להם עוגות וממתקים שאני שומרת
ב"ד לנכדים שלי...
אחרי האוכל השכבתי אותם לישון... וחזרתי למטבח אחרי עשר דקות
הרחתי עשן מהחדר,רצתי בבהלה ופתחתי את הדלת רק כדי למצוא את
שני הילדים מעשנים לי במיטה..."
"כפויי טובה ,נבלות ,רשעים"  נשמעו צעקות באולם ,אין מה לעשות
תמיד ידעתי לספר סיפור טוב.
"ולא סתם עישנו, עישנו חשיש..." אמרתי בדרמטיות ושוב התחילו
צעקות והשופט היה צריך אפילו להרביץ בפטיש כדי לגרום לשקט...
"הם הסתכלו עלי בשקט" המשכתי  "ואז רצו לכיווני הרימו אותו ,עם
המון כח בשביל זוג ילדים בגיל הזה."
לקחו אותי למטבח ,והכניסו אותי לתנור..."
"בשביל להרגיש יותר מושפלת הם גם אמרו לכולם שאני מכשפה שרצתה
לאכול אותם..."
אחרי הפסקה קצרה והמון מבטי הערכה מהקהל אמרתי:"אבל אני לא
יודעת איך הגיע הסעיף של הפדופיליות...".
השופט הרים שוב את התיק ואמר: "הילדים נמצאו באותו יום כאשר הם
ערומים וסימני התעללות מינית על גופם..." הוא התחיל כאשר נכנס
פקיד רץ לשופט והגיש לו פתק.
השופט קרא את הפתק בעיון ואז אמר. "כפי הנראה בדיקה קצרה הראתה
ש"זוג הילדים" לא היו ילדים בכלל אלה זוג גמדים מסוממם."
"אני משחרר אותך בזאת מבית הדין למעשי נבלות במעשיות ובסיפורי
עם לאלתר, ראי את התנצלותינו וקבליה ,אני מכריז עליך כחופשייה
להמשיך ולנדוד בין האגדות" הוא אמר וכול הקהל פרץ במחיאות
כפיים.
בדרך החוצה שמעתי אותו מקריא : "תיק 09989 המדינה נגד לופוס
זאב על ניסיון לאכול ילדות קטנות במעיל אדום... שוב!"
חיכיתי שתי שניות כדי שפקיד בהמ"ש יגיע... שילמתי לו ,והלכתי
הבייתה.
נאנחתי וחשבתי "כל כך קל לרמות את בית המשפט... טוב נו יקח להם
כמה שעות להבין מה קרה... ועד אז אני כבר אהיה בסיפור אחר עם
בטן מלאה"
"מלאה בילדים קטנים" והתחלתי לצחוק ,ולצחוק ולצחוק...
כל הדרך הבייתה...
עמי ותמי הנה אני באה!