|
ועמדתי שם בצד
ומין קרן אור שהגיחה
פנתה רק אליי
ומתוכי איזה חדוות ייאוש הצמיחה.
ורק אליי היא כיוונה
כי עמדתי שם לבדי
בלי עוד קרניים
שיתמכו באור ויזרחו לצידי.
ואיך זה קרה שחשתי שוב לא שייכת
בעולם גדול ובודד
אחרי שחשתי חלק ממשפחה גדולה
שמצליחה אותי לעודד.
ומיתר בנפשי שנשאר חשוף ופגיע
אך ידע להראות כאילו כלום
נפגע ונפל שדוד ומתוח
וחשף איזה פצע עלום. |
|
|
שבועיים בבסיס.
שוב. הפעם זה לא
כ"כ רחוק, זה לא
בבה"ד אחד, זה
במרכז הארץ. אבל
זה שבועיים של
זיון-מוח.
למה?! למה רציתי
להיות קצין?!
- הצוער |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.