לנשום עמוק. לנשום עמוק ולעוף.
זה כל מה שאני יכולה להרגיש.
כלואה בתוך כלוב הקרח הנוטף שלי.
גושי אדמה גדולים צונחים מסביב,
החיים מתפוררים סביבי ואני עומדת.
לא זזה, מתבוננת בהם ולא אכפת לי,
כאילו כלום לא נוגע לי
והמציאות היא רק חלום מטושטש שלא יכול לפגוע בי.
רוצה לקחת גחל רותח ולהצמידו אל גופי.
להרגיש את הכאב, שיצרוב, שארצה לצרוח.
רק ככה אדע שאני בחיים, אולי אפילו תרד לי דמעה.
ברקע מתנגן שיר טיפשי של שלמה ארצי,
ובמקום לכבות אותו אני נשארת כאן,
כי זה לא משנה, כי לזמן אין משמעות,
כי אני יכולה למות גם בשניה הזו עכשיו,
וזה יהיה חסר משמעות.