(חלק ראשון מתוך המחזור "אסוציאציות למלה מסע")
ארנבות
(ציד)
כותרת השיר מכתיבה לי שעלי לעסוק בארנבות ואני
מסרב. יש גבול.
במקום זאת אכתוב שיר מחריד
על פרעות קישינב או שואת
הארמנים
או שלא. ארנבות מבחינה ביולוגית הן לא יותר מאשר
עכברים עם אוזניים גדולות. זה לא מפריע משום מה
לילדים בגני הליטוף או
(הצעקות, היזע, קתות הרובים)
לסועדים הזוללים בתיאבון
צלי מלא קשב.
ומאידך, ארנבות אוכלות הרבה מאוד דברים:
מעדן אבוקדו טוניסאי,
פילה ברוטב אוכמניות
ולעיתים, כותרות מבושלות היטב
(הבעתה, הכאב, האימה)
של שירים כתומים.
גזר
(ארנבות)
גזר הוא עצם פאלי, כמו למשל עמוד טלפון מוט בגלגל מרכבה או
פצצת
אטום. הא! אמירה פוליטית מחוכמת שאיני בהכרח מצדד בה. ואנו
לעולם לא נדע אם צידדו בה תושבי נגאסאקי ביום ההתקפה, אם שאגו
נגד האימפריאליזם האמריקאי מול בניין העירייה והשביתו משאיות
זבל;
או אם גילו הבנה למניעים של בעלות הברית וזימרו
את ההמנון האמריקאי ברחובות בקול גדול
ובאנגלית קלוקלת.
לא נדע אם נערך סקר מקיף בעניין בעיתונות המקומית:
בעד/נגד, חווה דעתך על, מידת שביעות רצונך,
וגם לא נראה את השלטים שתלו האמריקאים
איזה שבוע לפני -
שלטים שחור-לבן, ביפנית קופירייטרית צולעת, שבהם
אוזכר ללא פאתוס הסיום האפי הקרב והוזהרה
האוכלוסייה (בכל פה, בכתיב מודגש)
משתילת גזרים.
קרוטין
(גזר)
קרוטין עוזר לעיניים -
אני לא יודע איך
בדיוק.
אולי הוא
משפר את כושר ספיגת הצבעים, שבעגה המקצועית זה דפת' או
עומק
אולי משפר את חדות התמונה, שבעגה המקצועית זה דפינישן או
הגדרה
או אולי זה עוזר להסתכלויות, מורה הנהיגה שלי
מדבר הרבה על הסתכלויות. הוא אומר אני
רואה הכל, אני מסתכל מתחת לגלגלי
המכוניות, אני רואה את הילד
הזה שם, את האישה מימין,
את ההוא נכנס לחצר
בלי לאותת.
הגדרת המצב.
עומק המצב.
קלץ' שני קלץ' ראשון בלם
עצירה.
ציאניד
(קרוטין)
השיר הזה הוא כיתת יורים.
כל שורה היא יורה.
אם היית איש מוסד היה לך עכשיו
כדור ציאניד קטן
במקום שן טוחנת
והיית חושב: זה לא עוזר לי
יותר מדי
במצב הנוכחי.
לשורה אחת יש כדור סרק בקנה.
זאת השורה הנוכחית; היא אינה יודעת.
אם היית איש מוסד ודאי היית מבחין בה
(הודות לאימונים, לנסיון, לחדות הטבעית)
מביט לתוך עיניה ולרגע מדמיין אותה
רואה את דמך בלילות
על קירות חלום לבנים.
עשרים ושבע שניות
(ציאניד)
התהליך האסוציאטיבי עד כה ברור לחלוטין.
ארנבות אוכלות גזר גזר מכיל קרוטין קרוטין וציאניד שניהם
כימיקלים
ועשרים ושבע שניות זה, כנראה, הזמן שלוקח לך למות
מציאניד, מסקנה שאני מטיל בה ספק
כבד. שהרי יש הרבה דברים
שאפשר לעשות
בעשרים ושבע שניות:
לקרוא בקול את השיר הזה, בהשמטת מילים והברות
לכתוב עליו את שמי אחד עשר וחצי פעמים (לעצור במ"ם)
לקמט את הנייר ולזרוק לפח
או להתחרט להוציאו מהפח להשטיח אותו על השולחן
וליישר את הקמטים, לראות אותי נאנח ודומע.
עשרים ושבע שניות מספיקות בערך לאחוז
עיפרון מושחז
ביד רועדת
להתבונן בצל הרוטט על הדף ולשרטט
בין קפלי הנייר (סמוך לשם הגדום)
את גבולות היכולת האנושית.
שעון מעורר
(עשרים ושבע שניות)
אני ניעור משנתי -
ניעור, שהיא הטייה לא לחלוטין שגורה
של השורש ע.ו.ר.
דם עור ותמרות עשן, אבל דיינו
בארמזים תנ"כיים דיינו
בגירוי המתקתק דיינו
בזמן החולף בין השערות
של זרועי החיוורת.
אש לא תראו כאן גם לא פרובוקציות רק זרועות
חיוורות: עוצמה עיוורת.
בזרוע נטויה אני קוטע את השיר הזה כאן.
אקדח
למה להישאר ברמת המטאפורה.
כשהיינו בדרום אפריקה היה לאבי אקדח גדול -
38 מאיות האינץ'. ביוהנסבורג זה היה הכרחי. וכאן
סוף-סוף ניתן להביא למיצוי את המוטיב המחלחל:
שליטה מול חוסר אונים; חוסר האונים שבשליטה.
לא אעשה זאת.
אספר לכם איך נהגנו עד רנדבורג בטויוטה קרסידה
הלבנה שלו, בחום הכבד עם החלונות פתוחים,
אל המטווח שם הרכבתי אוזניות גדולות.
איך הוא אמר שיש לי כישרון ואני
חייכתי, הרגשתי את ההדף
שוב ושוב, קליע אחר
קליע, מתכת
לוהטת
בין כפות ידי. |
