|
גשם נלוז מוטח בעוצמה
על גופנו הערום ,
המצטמרר בחשוף ערוותנו
ביצירת מכווץ תאוות .
שתיקות נושקות לאנחות
עת חיכוך איברנו
אומרות בתנועה
את שנותר אילם .
אמיתות נושקות להזייה
מתפשטות בפורקנן
משתרגים גופי בגופך
במחשכי היותינו .
יד לוטפת יד ויד
גוף פורק עוצמותיו
במקצב משתנה
בשיא עינוגו .
20/1/02 |
|
|
"אני לא מבינה
למה בשביל
שאנשים יפסיקו
להציק לי
באייסיקיו, אני
צריכה לעבור
להוואי."
(בלונדינית שלא
הבינה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.