שכבתי על הדשא שבחצר האחורית בבית שלי, שכבתי ובהיתי בשמיים.
לא הייתי בעולם הזה, הייתי בעולם שמעבר. חיפשתי משמעות לחיים.
עברתי ענן אחר ענן לבדוק אולי מסתתר שם ההיגיון לחיים.
מעניין למה בכלל רוצים שיהיו אנשים כמונו במקום הזה שנקרא
"עולם". למה ה' החליט לעשות אנשים, מה אנחנו הבובות משחק שלו?,
מה אנחנו ברביות.
אני שערתי שיום אחד פשוט היה לו נורא משעמם אז הוא החליט לברוא
את האנשים, אבל סבבה לי אין בעיה עם זה, אם הוא רוצה לשחק
שישחק וייהנה. אבל מה המשמעות שלי בחיים? ובכלל איך אני שעכשיו
לא ה' יחליט מה אני יחשוב. ומה קורה כשאני מתה? הרי הרוח שלי
עולה למעלה איפה שהוא נמצא, מה אז אני הופכת לאחד מהם, אחד
האנשים האלו שמשחקים עם אלו שלמטה? מה יביאו לי פתאום בנאדם
ואני יוכל לשחק אתו, להגן עליו, להתעלל בו?
נשמע דווקא רעיון נחמד, אני אנסה את זה מתישהו. אומנם אני
אצטרך למות, אבל בכל מקרה אין לחיים שלי שום משמעות רק סבל.

כשאני אהיה שם למעלה ואקבל את הבובה שלי, אני יעשה לה רק טוב.
יהיה לה את מי לאהוב יהיה לה בית, חיים, עבודה, יהיה לה הכל,
והיא אף פעם לא תשכב בחצר האחורית שלה ותחשוב את המחשבות שלי,
לא, אני לא אתן לזה לקרות. הבובה שלי תהיה בובה מיוחדת. בובה
שיהיה לה כיף.
כן אני לא אהיה כמו כל השאר אני יעשה לה טוב.