פעם החלטתי לעשות מעשה טוב
והלכתי להתרים
אבל בחיים לא שיערתי
שאני אקבל כאלה תגובות מאנשים
כולם טרקו לי בזעם את הדלת
כמה גברים ונשים קיללו אותי
כמה דחפו והיכו אותי
איזה גבר מגודל אפילו נתן לי סטירה
ואיזה ערס הביא לי ראסיה
כמה ילדים קטנים שפכו עליי דלי מלא מים
ואיזה זקנה שנראתה על סף התמוטטות כללית
קיללה אותי ביידיש
כשהטיחה בי איזה כינוי גנאי עסיסי
שעל פישרו לא הצלחתי לעמוד
מוכה, שבור והמום לחלוטין
החלטתי לוותר לאסוף את השברים
ולחזור לביתי
כי הרי כבר מזמן הבנתי
שמכאלה בני אדם
אני לא אראה לירה
וכל הדרך הביתה
כל מה שחשבתי עליו
היה למה, לעזאזל,
הם היו כל כך כועסים
רעי לב
ולא מנומסים
כלפיי
וכמה שניסיתי
לא הצלחתי להבין
ובסוף החלטתי להסתפק במחשבה
שכנראה יש אנשים שהם פשוט רעים מטבעם
בלי שום סיבה
וכל מה שתעשה
לא יעזור ולא ישנה אותם
וכשנכנסתי הביתה
הנחתי את הקבלות של ההתרמה על השולחן בסלון
ורגע לפני שנכנסתי להתקלח
שמעתי את אימא שלי צועקת
תגיד לי, חמודי, מה זה?!
מה קרה לך, נפלת על הראש?
ממתי התחלת להתרים עבור הארגון
"למבורגיני לכל אחד"
ואז חשבתי על זה
ומייד עניתי לה
את יודעת, אימא, את צודקת
אני לא מאמין שהייתי כזה טמבל
מעכשיו אני עובר לארגון המתחרה
מעכשיו אני עובר להתרים עבור הארגון
"לכל אחד מגיע פורשה"