יום העצמאות, יום החירות.
טיול ברחוב וממנו לפארק. אני עושה את דרכי בבלבול מהול בשמחה,
יום העצמאות, כבר?
אני כמעט ומגיע לפארק, אני חושב שאני קרוב לפארק, אני הולך
לאיבוד ולא מגיע לפארק.
סמטה מטונפת וקיר מכל כיוון, מכל כיוון? אולי מאחור לא?
אני מסתובב, אבל במקום. צעד אחד יותר מדי, לתוך שלולית, אני
מחליק ונופל בקול של פינג, בקול של בום, בקול של ספלאש - מים
עכורים ניתזים על הקירות הלבנים, מים חודרים לתוך הנעליים,
מרטיבים את הגרביים ואת קצות האצבעות.
קבצן וכלב חום גדול צועדים לעברי מאחור, לא היה שם קיר?
אני מנסה להתרומם, הקבצן דוחף אותי חזרה לתוך השלולית - דממה.
"תביא ת'כסף!" הכלב ממלמל לעברי, הקבצן מחייך ונוהם, מושיט
לעברי יד לבנבנה עטויית כפפת צמר שחורה ללא חורים, רק כמה
מאחור.
אני מפשפש במעיל ובמכנסיים אבל לא מצליח למצוא כיסים, הכלב
מאבד סבלנות, מרים רגלו מעלי ומתפוצץ בקול ספלאש מהוסס, הקבצן
נעלם בעננת עשן, העשן נעלם בערפל.
אני מוצא כסף לבסוף, אבל לא מוצא כיסים, משלם לשוטר קנס של
240, 350, 460 שקלים ומתקדם שלושה עשר צעדים קדימה, השוטר נעלם
ועמו גם השמש, ואני ממשיך בחיפושי אחר פנס רחוב שיסייע לי לדעת
מה השעה.
הדרך נגמרת, אך אני ממשיך בכל זאת, פוגש בג'ק בעל פרצוף מוכר
וביחד שנינו בוהים בחלון הראווה של מאפיה ומזילים ריר על דלת
הזנגוויל שבכניסה עד שזו נמסה.
אנחנו מתגנבים פנימה בחשיכה, מוצאים את ארון המצרכים ונוברים
בו על מנת למצוא מצרכים ל"עוגת כעכים מפורסמת" של ג'ק, אני
אישית מעדיף קמח, אבל לא מספר לאף אחד.
צעדים כבדים
נעליים שחורות, גדולות
ידיים ענקיות, בצקיות -
האופה מתפרץ לחדר.
ג'ק חורץ לשון, מדליק סיגריה, עוטה חיוך חינני ומחליף פרצוף
ונעלם במהירות דרך היציאה האחורית.
אני, לעומתו, נתפס, נלוש ומגולגל עד דק ואז נשרף באש גיהנום עד
להשחמה קלה.
לא לבכות, רק לא לבכות, אבל חוששני שאני מעדיף את תפקיד הקבצן
או את כלבו החום הגדול בהליכתו הכנועה, השפלה.