לא יודע אדם לקבל בברכה
כל תמורה בחייו שרוחשת
בחיק אי-וודאות רגילה של שיחה
שבגלל אחרים מתרחשת

השינוי כל העת, השינוי לא דועך
שנגזר על אדם לעברו
אך דואג כל אימת שגורל כורך
תיל מתכת סביב צווארו

חי תמיד באי-נחת, כאילו אין זכות
לצפות ולדרוש המובן מאליו
מצפה לשעה שתפרוץ פורענות
ותסחף את אשר לפניו

הרגע, האדם! כי לך כה רבות
שניתן רק לך, לא בחסד עליון
כי את מר גורלך אל לך לבכות
כי עליו אתה האדון

ייתכן שתסבול, בוודאי שתמות
ואפשר שהאושר יפנה גב אלייך
אולם אם תאמין בהדר של תמימות
ותחשוב באמת שלך החירות
תעביר התקווה לבניך

אל תשלה עצמך, אל תגיד לעולם
שאתה כבר אינך, השתנית בשקט
השינוי לא יבוא מבפנים בשבילם
לתמורה מן החוץ חרפתם נושקת.