הילד יהיה פילוסוף, אומר אלוהים.
הילד יהיה רופא, אומרת מרים.
ייסד דת חדשה, הוא אומר.
יאכיל רעבים, אומרת היא.

ארבעת ספרי הבשורה, אומר אלוהים.
חמישה לחמים + שני דגים, אומרת מרים.
שנים-עשר השליחים, הוא אומר.
שלא יסתובב עם פושטקים, אומרת היא.

תשתקי יא בתולה, אומר אלוהים.
אצעק, יא צורר יהודים, אומרת מרים.
חזון יוחנן = אפוקליפסה, הוא אומר.
שלא יקח סמי הזיה, אומרת היא.

ילך על המים, אומר אלוהים.
יפתח מפעל ליין, אומרת מרים.
ימות למעני, הוא אומר.
יקום לתחיה, אומרת היא.

ויוסף הנגר שתק, מוכל במלבן המשקוף.
"הילד ילמד מקצוע", אמר לבסוף.
"יש לו ידיים טובות. הוא אוהב
לחבר במסמר שני קרשים בהצלב.

אלמד אותו לבנות כיסא ושולחן ודרגש,
ארונות למטבח, ספסלים לבית המקדש.
הוא הילד שלי. הוא יהיה נגר מדופלם.
הוא יהיה מאושר. בואי הביתה, מרים."