אריאל ג. קול / רקוויאם |
יש לי עיניים עצובות של חורף
כל הדמעות נופלות לי מהריסים.
כמו משאלות. כמו משקולות.
יש לי עיניים עצובות של חורף. אני אביט בך עוד.
אני אביט בך
ואשתוק.
אני אכתוב לך מכתב
על כל מה שקרה.
על כל משיש לי
על כל מה שאין.
אני אבכה לך על מה שנהייתי
על מה שאני.
במילה -תקלה.
ובכל זאת...
במה היום הזה שונה?
במאום.
רק האישון שלי מתכווץ, הופך לנקודה בלתי נראית,
טובע בים של ירוק וחום.
האישון שלי אומר לך שאני מפחד. אני מפחד.
זו לי הפעם הראשונה
שאני מת.
בדרך כלל אני סתם מתהפך לצד השני.
בדרך כלל אני.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|