|
אורות רכים מעממים
בלילות החושך הנצחיים
אל מול טיפות הכפור
הנוזלות מעיניי לימות השחור
זמני בוהל ואוזל
מפני כל אדם שנואש ונופל
בעודני נושם
ולבי עוד עדיין פועם
מהרהר אני בתמימות
הרכה והפשוטה של הילדות
תקווה היא לעולם
אל מול הרעש אשר דמם |
|
|
מכרתי את בלונדה
בהלם לכמה
מזדיינים שעברו
כאן.
אני בטוח שזה מה
שהיא היתה רוצה
אם היא היתה
בהכרה.
תשמעו, אפרוח
צריך לחיות
ממשהו, לא?
אפרוח ורוד,
מובטל עד מאוד.
(3) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.