ב.ד. עודד / נגב |
אדמת מדבר חומה.
תקוות משובשות רוקמות
טראסות מסביב, כבתבונה נבטית
אחרונה של קיץ.
כצמח המלוח אני שואב מן הקרקע
נשים לחות ומסנן אהבות
מלוחות, לנשור לאדמה
המתה מסביבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|