[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יולי ויצמן
/
סיפור אמיתי

ואחרי שנאמרו המילים
וסומנו השבילים
נשארו רק צללים באוויר
ואת שותקת

כמו הרוח כשנשרו העלים
בערבול מסוכן
מערבולת צבעים מתכהים
את מתרחקת

בואי אלי
בואי עכשיו
בואי וקחי את מה שיש בי
בואי אלי
בואי עכשיו
בואי וקחי את מה שנשאר
ממני





ואחרי שנאמרו המילים
נשארו חללים
לא היה בי דבר להוסיף
חיפשתי כוח

והבטת בי כל כך מרוכז, לא הנדת עפעף
כשרציתי לברוח ממך
או סתם לשכוח

בוא אלי
בוא עכשיו
בוא וקח את מה שיש בי
בוא אלי
בוא עכשיו
בוא וקח את מה שנשאר
ממני





בשקט הזה
אין בו שום הבטחה
אין בו שום הבטחה
בשקט הזה





ואחרי שלא הבנתי אותך
(לא הבנתי אותך)
עכשיו לבדינו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני שונא את כל
האנשים שלא כל
כך מגניבים
במציאות ומנסים
להיות גנובים
דרך הסלוגנים
המטופשים האלה.
אתם לא כאלה
מגניבים כמו
שנדמה לכם..


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/1/02 12:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יולי ויצמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה