"נגיד ונולדת לחיות על ענן בשמים, נכון שזה לא הגיוני אבל
נגיד, ואתה לבד, לא ממש לבד אבל באופן כללי אתה כן וככה אתה
רגיל לחיות ואתה לא מכיר שום חיים אחרים. ונגיד שאותו ענן נמצא
מעל מקום מסוים וזה כבר דווקא כן מתקרב להגיוניות ואני יכול
להגיד מתוך ניסיון כמובן, שאני מכיר דברים כאלה. נמצא במקום
אחד ומרחף. עכשיו נגיד שכל השמים בעצם מחולקים למן קולוניות
קטנות כשבכול אחת יש אחד כמוך שיושב על ענן ומסתכל בדרך כלל
למטה ולא משנה כמה שיער יש  לרוב קרחות, כי ככה זה טיבעם של
אנשים ואין מה לעשות, ואפילו אתה אשר היית יכול להיות מוגדר
ביוון העתיקה כחצי אל אין בכוחך לשנות זאת. בעיקרון אתה לבד אך
כמובן שאתה יכול לדמיין, לפעמים דמיון זה דבר הורס אך לרוב
עוזר ואפילו ( אם אני ארשה לעצמי לגלוש) מציל חיים.  אז ככה
אתה יושב ומדמיין ודי נוח לך, אין מטלות והחיים העליונים די
טובים.
יום אחד מישהו, כמוני נגיד מחליט לכתוב את הסיפור שלך, ולא
ממציא משהו מיוחד מפני שכאמור אתה כבר אמור להיות קיים. דבר זה
יכול לשבש לך את כל מהלך החיים ואפילו להרוג אותך, הכל תלוי
בסוג הבן אדם שאני, טוב או רע, אופטימי או פסימי ואני יכול
להמשיך כך לנצח, אבל אני לא. אני יכול לגרום לך לעינויי מוות
או אולי אני מגזים ואלו סתם הצקות קטנות לדוגמה בו ננסה לכתוב
לרגע את המילה ענן הפוך: "ננע" והופ אתה בייסורים, הענן שלך
מתחיל ליפול מפני שהוא לא ענן יותר ואתה אתו. אני יכול גם
לעצור אותו, ואני אעצור אך רק עוד רגע, ברגעים הקטנים האלו
שאתה נופל  אתה מתחיל לחשוב שאולי לא הכל מושלם ואולי לא הכל
קרחות ושיער, אולי זה הרוב בסופו של דבר, אבל לא הכל. "ענן"
אני כותב באיטיות כי אני באמת מאמין שזה מה שיעצור אותך וזה
באמת מה שקורה. אאה עכשיו גם אתה מתחיל להבין שאולי בעצם לא
אתה השולט וכשהכותרת המתנוססת היא "כמו אל" אולי הכוונה היא לא
אליך, עכשיו תבין אני הוא זה שחולם עליך, שהוגה אותך, אתה קיים
אבל אני אחראי לגורלך ועתידך. אני הוא זה שמעסיק אתכם עכשיו
אני נכנס לחלומותיכם בלילה או ביום ואני ממציא את התענוגות או
הייסורים, לכן אולי אני אדם קטן ואולי אומר קרחת, ויש לי המון
כבוד ואמונה אבל תזכור ואל תשכח זאת לעולם, אני תמיד יכול
לכתוב "ננע".