שוב אני בחדר , כל כך מעוצבנת שזה פשוט שובר את כל השיאים אני
מרגישה כאילו אני יכולה להרוג את כל העולם במכה אחת , אפילו
בלי הרבה מאמץ , אני מחזיקה את עצמי לא להתחיל ללכת מכות עם
הדלת של המרפסת כי פעם אחרונה שעשיתי את זה היא נשברה ... על
הרגל שלי ... עם 8 תפרים ברגל וללא אישור מצד הרופאה לרדת
לסיני עם חברים .אני רק מתפוצצת מהמחשבה הזזאת עוד יותר ונגשת
לדלת , הפעם תליתי כרית לפניה מהשני שיעורים שלי בקרטה הפגזתי
אותה , לאט לאט התפרקתי ... ואז נתתי איזה מכה אחת לא רצינית
יותר מדי אבל גם לא חלשה כזו ככה שהכרית ממש התעופפה מצד לצד
התחלתי לצחוק (הייתי קצת משוגעת מרב כעס ותסכול ) בלי לשים לב
שהכרית  עדיין מתנדנדת העפתי עוד אגרוף לכיוון הכרית (או איפה
שהיא הייתה פעם) ופתאום שמעתי קבוום אחרי שתי שניות הגיע הכאב
, הסתכלתי על היד , כולה הייתה דם, הסתכלתי על הדלת .. כמו
שציפיתי כל הזכוכית מפוצצת ושבורה , רובה על הרצפה, האמא שלי
שפתאום כל כך אכפת לה עולה למעלה בריצה והדבר הראשון שהיא עושה
זה לצעוק "זוזי מהשטיח את מלכלכת אותו בדם " ממש חמודה האמא
שלי מתה עליה...
ואז ברוב טובה הביאה אותי למר"ם שם עשו לי כמה תפרים ממש לא
נחמדים . יום אחרי זה חברה שלי תקשרת לספר לי שאנחנו יוצאים
לסקי שבוע הבא באנדורה...
life is a bitch!